Page 10 - 26422

‫‪ 10‬׀ מיה שרידן‬

‫לתוך אזור הרוס ומסוכן של קולומביה‪ ,‬תקווי שאני לא מוטרד‬
‫מכמה חיידקים בקערת בוטנים‪.‬״ הוא לגם ארוכות מהבירה שלו‬
‫לפני ששב והביט בי‪ .‬נדמה שעיניו לא זעו‪ ,‬אבל הייתה לי תחושה‬
‫מוזרה שגם כך‪ ,‬הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש‪ .‬עורי עקצץ‬

‫כאילו הגיב למקומות שבהם מבטו נגע‪.‬‬
‫הזעפתי פנים‪ ,‬שלוות נפשי מעורערת בשל זר זה‪ .‬״בכול‬
‫מקרה״ — כחכחתי בגרוני — ״הזכרת בטלפון שנדבר פנים אל פנים‪.‬‬

‫מה אתה רוצה לדעת?״‬
‫הוא השתהה לשבריר שנייה‪ .‬״הייתה לך איזושהי תחושה‬

‫שארוסך מתכוון להיעלם לך?״‬
‫״מה? לא‪ .‬בצורה כזו?״‬

‫הוא סובב את ראשו והסתכל היישר לפנים בעודו מושך בכתפיו‪.‬‬
‫״את האישה‪ ,‬מכאן שאת ניחנת באינטואיציה נשית‪ .‬היה משהו‬

‫שגרם לך להרגיש שהדברים הולכים בכיוון הלא נכון?״‬
‫בכיוון הלא נכון‪ .‬אפשר להגיד‪ .‬אם קולומביה היא הכיוון הלא‬
‫נכון‪ .‬כמעט צחקתי בשל העצבים שפעפעו בגופי‪ .‬נשמתי עמוק‬
‫ונענעתי בראשי אף כי הוא לא הסתכל עליי‪ .‬״לא‪ .‬הכול נראה‬
‫בסדר‪ .‬הכול היה טוב‪ .‬הכול היה נורמלי‪ .‬דיברנו על תוכניות‬
‫החתונה בבוקר שבו הוא עזב‪...‬״ השתתקתי‪ ,‬נזכרת באותו יום שני‬
‫חודשיים קודם לכן‪ ,‬דמיינתי את אלק מתגלח בעודי נשענת על‬
‫הכיור ושואלת אותו אם הוא אוהב אדמוניות‪ .‬״מתוקה שלי‪,‬״ הוא‬
‫אמר‪ ,‬״אם הייתי יודע מה זה אדמונית‪ ,‬הייתי אומר לך מה דעתי‪.‬״‬
‫צחקתי והוא שלח לעברי חיוך נערי כשקצף לבן עדיין מנקד את‬
‫לסתו‪ .‬ליבי התרסק כשנזכרתי בזה‪ .‬אותו בוקר נראה עכשיו כמו‬
‫חלום רחוק‪ ,‬חלום שאת נשבעת לעצמך כי אין אמיתי ממנו‪ ,‬אבל‬
‫את מתעוררת ומגלה כי הוא לא יותר מאשר תעתוע שינה של מוחך‪.‬‬