Page 12 - 26422
P. 12
12׀ מיה שרידן
לשהות .עד כמה שהם הצליחו לברר ,הוא בכלל לא הגיע למיאמי.
וכשהשוטרים הגיעו למבוי סתום ,שכרתי חוקר פרטי.״
״שגילה את עקבותיו בקולומביה.״
״כן.״
״יש לך מושג מדוע הוא אולי נסע לשם בלי לספר לך?״
״לא.״ הזעפתי פנים .לא הייתי בטוחה שהגבר הזה ,שאותו
שכרתי כדי שיעזור לי להגיע לקולומביה — אל אלק — חייב לדעת
את כל הפרטים שדליתי מהחוקר הפרטי או לא .כל מה שהוא היה
חייב באמת לדעת היה לאן אני צריכה להגיע .עם זאת ,שיערתי
שהוא ודאי ידע את רוב הדברים שסיפרתי לו ושהוא פשוט שואל
אותי רק כדי לוודא.
כשהחוקר הפרטי ששכרתי איתר את אלק בעיירת חוף
בקולומביה ,שנפגעה לאחרונה ברעידת אדמה שהובילה לצונאמי
אימתני ,ביקשתי ממנו לעזור לי למצוא אדם שייקח אותי לשם .הוא
אמר לי בתחילה שהוא לא מכיר מישהו שנוטל על עצמו משימות
כאלו ,אבל שינסה .לא הרשיתי לעצמי לקוות ,אלא שאז קיבלתי
שיחת טלפון מהגבר הזה ,שאמר לי לפגוש אותו בבר האפלולי
הזה ,בשכונה המפוקפקת הזו.
״את בטוחה שהוא רוצה להימצא?״
חזי התכווץ וקילפתי את התווית על בקבוק הבירה שעמד לצד
הכוס שלי .״לא,״ הודיתי ,בלחישה .זה היה לב הסיכון הזה .לא,
בהחלט ייתכן שהוא אינו רוצה להימצא .בהחלט ייתכן שזה המקום
שבו הוא רוצה להיות .אבל אני פשוט ...אני פשוט לא הייתי יכולה
להאמין בזה .אולי זה מה שרציתי לחשוב ,אולי הייתי שוטה גמורה,
אבל אולי ...אולי הוא רוצה לחזור אליי אבל לא יכול? אולי הוא
פצוע? אולי הוא חשב — הנדתי בראשי ואילצתי את עצמי להפסיק
