Page 6 - 26422

‫‪ 6‬׀ מיה שרידן‬

‫התהפכה אבל במקום לצעוד באופן אינסטינקטיבי לעבר הכלבלב‬
‫כפי שרציתי‪ ,‬נותרתי במקומי‪.‬‬

‫״נצטרך לחשל אותו‪,‬״ דודי אמר וגירד את המקום שנחשף‬
‫כשחולצתו התרוממה‪ ,‬חושפת גלגל שומן‪ ,‬לפני שהסתובב והתרחק‪.‬‬
‫התקרבתי אל הכלבלב‪ ,‬שהצטנף עכשיו בפחד נגד המבנה המט‬
‫ליפול‪ .‬הוא הרים את עיניו באיטיות‪ ,‬ראשו עדיין תלוי‪ .‬הוא הציץ‬
‫בי בזהירות לרגע לפני שבליטת זנבו הזעיר החלה לחבוט בעץ‬
‫הבקתה פעם נוספת וראשו התרומם‪ .‬היססתי‪ ,‬הבטתי לאחור בכיוון‬
‫שבו נעלמו דודי ובן דודי לפני שאספתי אליי את הכלבלב‪ .‬הוא‬

‫הצטנף כנגדי וליקק את החלק התחתון של לסתי‪.‬‬
‫״הוא צודק‪ ,‬אתה יודע‪,‬״ אמרתי‪ .‬״תצטרך להתחשל‪ .‬להילחם או‬

‫למות‪ ,‬ככה זה עובד במקום הזה‪.‬״‬
‫זנבו של הכלבלב חבט מהר יותר בחזי‪ ,‬וגופו החמים והשמנמן‬

‫התפתל בעונג כשחיבקתי אותו בכוח‪.‬‬
‫״תפסיק‪,‬״ הוריתי בקולי הנחרץ ביותר‪ ,‬מביט בעיניו וחושף את‬

‫שיניי‪ ,‬פולט נהמה נמוכה שנועדה להפחיד אותו‪.‬‬
‫הוא הלם בזנבו חזק יותר ומהר יותר ונבח‪ ,‬והקול הזעיר והגבוה‬
‫הביע חדווה כלבלבית‪ .‬נאנחתי ועיוויתי את פניי כשהוא ליקק את‬
‫פי ואת לחיי‪ .‬שקלתי את צעדיי הבאים ולבסוף הכנסתי אותו לתוך‬
‫הצריף‪ ,‬שם נשכבתי על המזרן המעופש בפינה‪ .‬״שלא תתרגל לזה‪,‬״‬

‫מלמלתי‪ ,‬אבל הכלבלב כשכש בזנבו מהר עוד יותר‪.‬‬
‫עייף כנראה מכל תלאות כשכוש הזנב‪ ,‬הוא הצטנף קרוב אליי‪,‬‬
‫גופו חמים ופיהק‪ .‬הזעפתי פנים כשראיתי שהוא עוצם עיניים‬
‫ותחושה מוזרה הכבידה על חזי‪ ,‬כאילו נוצק שם משהו חמים ולא‬

‫מוכר‪ ,‬משהו שהיה בו־זמנית טוב ו‪ ...‬מסוכן‪.‬‬