Page 78 - 26422

‫‪ 78‬׀ מיה שרידן‬

‫אכזריות או רוע לב‪ .‬מעשיו נבעו מטוב לב‪ .‬הוא לא היה צייד‬
‫בלבד‪ .‬הוא היה מגן‪.‬‬

‫כשהבטתי בג׳וש‪ ,‬ראיתי שהוא מתבונן בי‪ .‬״הוא מוצא חן‬
‫בעינייך‪,‬״ הוא הכריז‪.‬‬

‫מצמצתי‪ ,‬המומה‪ .‬״אני‪ ...‬בקושי מכירה אותו‪.‬״ החזרתי את‬
‫מבטי לכיוון בו תומס נעלם והחזרתי את עיניי אל ג׳וש‪ .‬״הוא‬
‫עושה בשבילי עבודה‪.‬״ ידעתי שג׳וש הבין שאיננו נשואים‪ .‬ג׳וש‬
‫היה באותו מקצוע — הוא ודאי הבין טוב מאוד שזה רק אמצעי‬

‫הגנה‪ ,‬לא יותר‪.‬‬
‫אבל ג׳וש שלח לעברי חיוך זחוח ובשל סיבה כלשהי גרם לי‬
‫לעצבנות‪ ,‬כאילו חשב שהוא יודע משהו שנבצר ממני‪ .‬כמעט‬
‫סיפרתי לו מהו אופייה של המשימה שהטלתי על תומס‪ .‬אם היה‬

‫יודע הוא לא היה מתבדח‪.‬‬
‫״מה שתגידי‪.‬״ ג׳וש קרץ ואני הנדתי בראשי‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬

‫חיוכו המקניט הצליח לנטרל את כעסי‪.‬‬
‫נכנסתי עם ג׳וש בחזרה למסעדת רוסריה‪ ,‬והוא הוביל אותי‬
‫מבעד לדלתות האחוריות של המסעדה‪ ,‬למטבח קטן יחסית ובמעלה‬
‫גרם מדרגות צר אל המקום שבו גרה המשפחה‪ .‬לא רציתי להפריע‬
‫במקום שבו חשבתי שלבטח לא אהיה רצויה‪ ,‬וכך אמרתי לג׳וש‪,‬‬
‫אבל הוא הניד בראשו ואמר‪ ,‬״אני חייב לבדוק את גרסיאלה ואני‬
‫לא מתכוון להשאיר אותך למטה לבד‪ .‬את איתי‪ .‬הם לא יתנגדו‪.‬״‬
‫עדיין לא הייתי בטוחה‪ ,‬אבל ידעתי שלא אוכל להישאר למטה‬
‫בגפי‪ ,‬כך שנכנסתי איתו לחדר ונעמדתי לצד הפתח ונשענתי‬
‫על הקיר‪ .‬ואז ראיתי את הילדה הקטנה במיטה‪ ,‬ששכבה מתחת‬
‫לסדין לבן‪ ,‬עיניה פקוחות והיא בוהה בתקרה‪ .‬ליבי צנח לרצפה‬
‫וגרוני התכווץ‪ .‬פניה היו נפוחים וחבולים כל־כך שלא היה לי‬