Page 112 - HALACHA

‫הלכה‬ ‫ררוב תכאלמ‬
‫יומית‬

‫‪ ‬א טבת ‪‬‬

‫הוצאת פסולת באופן המותר‬

‫ ‪ .‬טמותר להוציא מין שאינו חפץ בו הנחשב כלפיו לפסולת‪ ,‬כדי ליתנו‬
‫לחבירו שיאכלנו‪ ,‬ואף על פי שלגביו זה פסולת‪ ,‬מכל מקום כיון שלגבי‬

‫חבירו נידון כאוכל‪ ,‬הרי זה נחשב כמוציא אוכל מתוך פסולת]חי[ ‪.‬‬

‫ ‪ .‬ימותר להוציא פסולת מתוך אוכל וליתנה לבהמה באופן המותר]טי[ ‪ ,‬ואף‬
‫על פי שלגביו זה פסולת‪ ,‬כיון שלגבי הבהמה זה אוכל‪ ,‬הרי זה נחשב‬

‫כבורר אוכל מתוך אוכל]כ[ ‪.‬‬

‫שלא תהא צרה ויגון‬
‫מסופר על הגה"ק רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל כשחלה‬
‫בהתקפת לב הראשונה שקיבל‪ ,‬היה חוזר לעצמו כל יום‬
‫השבת בזה הלשון "שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום‬

‫מנוחתנו"‪.‬‬
‫(מקדשי שביעי)‬

‫]חי[ כן מסתבר‪ ,‬ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג' סוף סעיף כ"ג ובהערה י"ד‪.‬‬
‫]טי[ דהיינו שמזונותיו עליו ‪ -‬עיין שו"ע סימן שכ"ד‪.‬‬

‫]כ[ בן איש חי שנה ב' פרשת בשלח סעיף י"ד‪ ,‬ושם מדובר לגבי בהמה והוא הדין לגבי אדם‬
‫אחר‪ ,‬ומשמע שמיירי באופן שכוונתו להאכיל את הבהמה וכן להאכיל את חבירו ולכן מותר‪,‬‬
‫אבל אם כוונתו לתקן את המאכל ומערים ונותן לבהמה או לחבירו אסור‪ ,‬ואם כוונתו לשני‬
‫הדברים עיי"ש‪ ,‬כף החיים סימן שי"ט ס"ק נ"א‪ ,‬ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג' הערה‬
‫י"ד‪ ,‬ובשולחן שלמה סימן שי"ט סעיף ה' שכתב כן‪ ,‬ועיין אגלי טל מלאכת בורר סעיף י"ג‬
‫שמשווה דין בהמה לדין אדם שרק אוכל מתוך פסולת שהוציא ביד ולאלתר מותר לתת‬

‫לבהמתו‪ ,‬ואין הלכה כדבריו‪.‬‬

‫איק‬