Page 169 - HALACHA
P. 169

‫פהוא תכאלמ‬       ‫הלכה‬
                 ‫יומית‬

            ‫‪ ‬כט שבט ‪‬‬

                                                    ‫אבות המלאכה‬

‫האופה‪ ,‬המבשל‪ ,‬המטגן והצולה‪ ,‬כולם אבות מלאכה הם‪ ,‬לפי שדומין בדמיון‬
          ‫גמור למה שהיה במשכן‪ ,‬וחילוק השמות הוא רק באופן הכנתם]ב[  ‪.‬‬

                                                  ‫תולדות המלאכה‬

‫כל שדומה במקצת לאב המלאכה נחשב תולדה‪ ,‬ולפיכך כתב הרמב"ם]ג[  ‬
‫שהמתיך ברזל או הממיס שעוה‪ ,‬וכל המקשה דבר רך או שריפה דבר קשה‬
‫עובר בתולדת מבשל‪ ,‬וביאור דבריו מכיון שבאבות המלאכה שהם בישול‬
‫ואפיה יש יסוד אחד שהוא ריפוי דבר הקשה במבשל‪ ,‬וקישוי דבר רך באפיה‪,‬‬
‫אם כן כל הדומה לזה‪ ,‬אם אינו דומה בדמיון גמור הרי הוא תולדה‪ ,‬ולכן המתיך‬
‫ברזל שמרפה הוא את הקשה‪ ,‬או שמצרף כלי חרס באש שמקשה הוא את הרך‪,‬‬

                                              ‫עובר משום תולדת מבשל]ד[  ‪.‬‬

                 ‫אפיה בדואית על ידי יהודי‬
                                       ‫]ב[  	 אגלי טל מלאכת אופה סעיף א'‪.‬‬

                      ‫]ג[  	 פרק ט' מהלכות שבת הלכה ו' ועיי"ש בלחם משנה‪.‬‬
            ‫]ד[ 	  אגלי טל מלאכת אופה סעיף ו'‪ ,‬משנה ברורה סימן שי"ח ס"ק א'‪.‬‬

                              ‫חסק‬
   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174