Page 92 - 23322

‫נעמה סגל‬

‫היא קטעה אותי ואמרה‪" ,‬שום דבר לא יעזור לי! את לא מרגישה את‬
‫מה שאני מרגישה‪ .‬אין לנו אותו גוף‪".‬‬

‫יכול להיות ואף סביר להניח שכל כוונתה של בתי בת התשע היתה‬
‫להגיד לי פשוטו כמשמעו‪ :‬אין לנו אותו גוף‪ ,‬כי את היא לא אני‪ .‬את זו‬
‫את‪ .‬ואני זו אני‪ .‬אבל לא יכולתי שלא לתהות אם כוונתה היתה שאין‬
‫לנו אותו הגוף כי היא לא גדלה ברחמי‪ ,‬כי אנחנו לא חולקות את‬

‫אותם הגנים‪ ,‬כי אני לא האמא שילדה אותה‪.‬‬

‫אלדריג' כותבת שכדי לעזור לילדה להתגבר על פחדיה וכעסיה ועל‬
‫התחושות הקשות מתחילת חייה‪ ,‬היא צריכה להרגיש שהיא יכולה‬
‫לבטא את רגשותיה בחופשיות‪ ,‬בלי שיכעסו עליה‪ ,‬וכך היא תלמד‬
‫שאם רגש חזק מציף אותה‪ ,‬אמא תהיה שם ותדאג לה לתמיד‪ .‬רק כך‪,‬‬

‫היא כותבת‪ ,‬היא תלמד לבטוח בעולם‪.‬‬
‫אני נותנת לבתי לבטא את רגשותיה‪ ,‬אני רוצה שהיא תלמד לבטוח‬
‫בעולם‪ ,‬אך כשהיא צועקת עליי שאני לא מבינה כלום ממה שקורה בגוף‬
‫שלה‪ ,‬שאיך אני יכולה להבין אותה אם הגוף שלנו כל כך שונה‪ ,‬אני‬
‫מרשה לעצמי לברוח למחוזות הדמיון ולחשוב על הילדה הביולוגית‬
‫שהיתה יכולה להיות לי‪ .‬כדי לחשוב עליה‪ ,‬אני עושה הכנות כמו‬
‫ההכנות שאני עורכת כשאני רוצה לפנטז על גבר אחר‪ :‬אני שוכבת‬
‫במיטה על הגב‪ ,‬מתכסה בשמיכה‪ ,‬מדליקה מאוורר‪ ,‬דואגת להיות בלי‬
‫חזייה או משהו לוחץ אחר‪ .‬אני בוהה בסיבוב מאוורר התקרה השחור‪,‬‬
‫עד שהוא הופך לכתם על התקרה‪ ,‬ומדמיינת‪ .‬היא תמיד באותו הגיל‪,‬‬
‫בת שש בערך‪ .‬יש לה תלתלים קופצניים בהירים‪ ,‬היא רזה נורא‪ .‬עורה‬
‫בהיר‪ .‬היא מזיעה מתחת לכובע בד רחב שוליים‪ .‬אגלי הזיעה שלה‬
‫נקווים לטיפות גדולות ומלוחות‪ ,‬שזולגות לה במורד הסנטר‪ .‬היא‬
‫דומה לי מאוד‪ .‬למעשה‪ ,‬נדמה לי שאני מדמיינת את עצמי כפי שאני‬
‫נראית בתמונות ילדותי — עומדת על גשר חבלים בפארק עין זיתים‪,‬‬
‫תחנת ביניים בדרך לטיול המשפחתי השנתי בצפת‪ .‬אני עומדת לצד‬
‫שתי אחיותיי הגדולות‪ ,‬הן מחייכות ומטות את ראשן מעט הצידה‪,‬‬

‫‪92‬‬