Page 93 - 23322
P. 93
איך להיות אמא מאמצת
אני חובשת כובע טמבל לבן־אדום גדול מדי ,בדיוק סיימתי לבכות
ולהזיע ,או שלא סיימתי ורק עצרתי לרגע כי אבי ביקש לצלם אותי
ומיד אמשיך במלאכת הבכי.
בדמיוני בתי הביולוגית רצה אליי כדי להתנחם בזרועותיי ,אני
מחבקת אותה.
זהו.
אני לא מעיזה לדמיין יותר מזה .זה הכי הרבה דמיון שאני נותנת
לעצמי .אני לא יכולה שהבנות שלי יראו עליי שאני מפנטזת.
אני אחת כזאת שרואים עליה כשהיא מפנטזת .יואב יודע להבחין
בזה .כמו שהוא הבין מהר מאוד שהתלהבותי הרבה מהתקדמות בתי
בשיעורי השחייה כנראה מעידה על התאהבותי במורה שלה ופחות על
ביצועיה של בתנו.
"לא היה לכם אף לא רגע אחד שנהניתם יחד?" שאלתי את יואב
בהמשך אותו היום של טיול האופניים.
"ברור שהיה ,רוב הטיול היה מהנה .לא ראית שאכלנו את כל מה
שהילדה שלנו ארזה? נהנינו מאוד".
"אז למה אתה בוחר ליידע אותי רק במשברים?"
"לא יודע למה ",הוא ענה לי" ,כי כל פעם לקראת הסוף היא חייבת
ליצור משבר ,ולמי אני אספר אם לא לאמא שלה?"
93
