Page 106 - 4422
P. 106

‫אן מ׳ מרטין‬

‫"טוב‪ ,‬אבל אנחנו לא בניו יורק‪ ,‬אנחנו בסטוניברוק‪ .‬ואני לא‬
                           ‫מזמינה את טרוור סנדבורן לנשף‪".‬‬
                             ‫"את מפחדת‪ ",‬אמרה סטייסי‪.‬‬
                                                   ‫"נכון‪".‬‬
                                  ‫"אולי גם טרוור מפחד‪".‬‬

                   ‫"את חושבת? הוא באמת נורא רגיש‪"...‬‬
       ‫לפני שסטייסי הספיקה לענות‪ ,‬הטלפון שוב צילצל‪.‬‬
‫"אני אענה‪ ",‬אמרה קריסטי בקול מלא משמעות והרימה‬
‫את השפופרת‪" .‬הלו?‪ ...‬היי‪ ,‬מר ניוטון‪ .‬איפה אתה? במשרד?‪...‬‬

                                                 ‫אוי‪ ...‬אוי‪"...‬‬
                                           ‫"מה?" שאלתי‪.‬‬
‫קריסטי נופפה בידה כדי להשתיק אותי‪" .‬עכשיו?" שמענו‬
‫אותה אומרת‪" .‬חשבתי שהתינוק אמור להיוולד רק בעוד שלושה‬
‫שבועות‪ ...‬אה‪ ...‬מממ‪ ...‬ג'יימי התקשר אליך?‪ ...‬לא ידעתי שהוא‬
              ‫יודע להתקשר‪ ...‬כן‪ ...‬טוב‪ ...‬אנחנו באות‪ .‬ביי‪".‬‬
                        ‫"התינוק?" צווחה מרי אן‪" .‬כבר?"‬
‫"מתברר‪ ",‬ענתה קריסטי‪" .‬מר ניוטון אמר שג'יימי התקשר‬
‫אליו למשרד וביקש שיחזור הביתה‪ .‬כשמר ניוטון שאל אם‬
                             ‫התינוק בדרך‪ ,‬ג'יימי אמר שכן!"‬
                           ‫"די! אני לא מאמינה!" קראתי‪.‬‬
‫"מר ניוטון ביקש שמישהי מאיתנו תשמור על ג'יימי‪ .‬אם‬
‫הוא יישאר בבית החולים עד מאוחר‪ ,‬ג'יימי יכול לישון אצלי‪.‬‬
  ‫זה כבר קרה‪ .‬ומר ניוטון יתקשר ברגע שהוא יחזור הביתה‪".‬‬

                                                         ‫‪106‬‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111