Page 102 - 4422
P. 102
אן מ׳ מרטין
"הוא כן .הוא מציק לי מעצם העובדה שהוא קיים .אלן גריי
מתנהג כל כך נורא ,שאני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו".
"מה הוא עשה היום?" שאלה סטייסי.
"הוא החביא את השיעורים שהכנתי במתמטיקה ,וכשהגיע
הזמן למסור אותם ,לא מצאתי אותם .הוא קפץ ואמר למר פיטרס,
׳אני יודע איפה השיעורים של קריסטי .אחיה הקטן אכל אותם.
קריסטי לא נתנה לו ארוחת בוקר והוא מת מרעב.׳"
ציחקקתי.
קריסטי הסתכלה עליי במבט רושף.
"מצטערת ,זה מצחיק אותי".
"מתאים לך".
"אוי ,קריסטי ",אמרתי בצחוק" .תירגעי".
"יש עוד ",המשיכה קריסטי .ראיתי שהיא מתעקשת לכעוס.
"ההתנהגות שלו נהיית יותר גרועה מיום ליום .ביום שישי הוא
החביא את הנעליים שלי .בחמישי הוא קרא לי בכיינית לפני
כל הכיתה ,ובשבוע שעבר תפסתי אותו פעמיים מציץ במגירה
שלי בבוקר .הוא לא מפסיק".
"אולי תדברי עם ...סם?" הציעה סטייסי.
"עם אחי? אין מצב .חוץ מזה ,הוא בחיים לא יבין .יש לו
רק בנות בראש .הייתן צריכות לראות עם מי — או בעצם עם
מה — הוא יצא לסרט בשישי שעבר .ילדה מכיתה ט' ,עם קוצים
צהובים שהקצוות שלהם ירוקים ,וכפפות תחרה חתוכות כאלה.
אתן מוכנות להסביר לי מה הרעיון בכפפות אם —"
102
