Page 97 - 4422
P. 97
מי
"את יכולה לכבות את ה ּב ּוזיקה?" הוא שאל באף סתום.
" ֲאדי לא אוהב אותה .היא חזקה ִּב ַדי ".הוא מיצמץ באור החזק
שדלק בכניסה.
"אוי ואבוי! סליחה ,דייוויד מייקל ",קראה מרי אן" .לא
התכוונתי להעיר אותך".
היא רצה אל המערכת וכיבתה אותה" .זאת הייתה תאונה.
אני מצטערת ...איך אתה מרגיש?"
" ְמ ֻצ ַָ ּדד .וכואב לי הראש".
"מסכני ",אמרה מרי אן באהדה .היא זכרה שגברת תומס
אמרה שדייוויד מייקל יכול לקחת אספירין לילדים" .אתה
רוצה אספירין?" היא שאלה" .זה יעזור לך להרגיש יותר טוב".
"טוב ",אמר דייוויד מייקל בקול חורק.
"תחזור למיטה ואני תכף אעלה אליך".
עכשיו ,כשהבית כבר לא היה שקט כל כך ,מרי אן הרגישה
יותר טוב .היא נתנה לדייוויד מייקל אספירין לילדים ,התיישבה
לידו וסיפרה לו סיפור על איש קטן בשם מר פייבל ,שגר ביער,
בקומה השתים־עשרה של עץ אלון ,עם כלב קולי מיניאטורי
בשם לואי.
דייוויד מייקל נרדם בחיוך על השפתיים.
כשמרי אן סגרה את דלת החדר שלו ,היא שמעה משהו
מתרסק למטה.
אזעקת קופסאות השימורים! מרי אן הייתה כלואה בקומה
השנייה בלי פתח מילוט! הלב שלה דפק בחוזקה ,והיא לא
97
