Page 128 - 4422
P. 128
אן מ׳ מרטין
חייכתי בעל כורחי" .טוב ,תקשיבי ,אם זה הפורץ אז אין לנו
מה לדאוג כי הוא נכנס רק לבתים ריקים".
"פעם הוא נכנס כשהאנשים היו בבית .וחוץ מזה ,אנחנו רק
ילדות .אולי הוא יחשוב —"
"הוא לא יחשוב שום דבר .גם אם ילדה עונה לו ,אין לו מושג
אם יש מבוגרים בבית —"
בדיוק באותו הרגע הטלפון צילצל בפעם השלישית.
חטפתי את השפופרת ואמרתי" ,הלו? ...הלו?" בהשראה
פתאומית צעקתי לכיוון המטבח" ,אבא ,שוב לא עונים לי.
נראה לי —"
המתקשר ניתק עוד לפני שסיימתי את המשפט" .אולי כדאי
שנתקשר למשטרה ".חייכתי בעצבנות לעבר קריסטי והנחתי
את השפופרת במקום .היא חייכה אליי בחזרה ,וגם היא נראתה
לחוצה.
"טוב ",היא אמרה מיד" ,בואי נשב לארוחת ערב .הילדים
בטח רעבים".
"מי רוצה לאכול?" קראתי לעבר חדר המשחקים .כולם
היו שקועים בענייניהם ,ולא רציתי להפריע להם .אבל אחד
התפקידים שלנו באותו ערב היה להאכיל את ג'יימי ואת בני
הדודים שלו.
"אני מת מרעב!" צעק רוב וקפץ.
"גם אני!" קראו האחרים .הם הפילו את העפרונות ורצו
אלינו.
128
