Page 69 - 4422
P. 69

‫מי‬

‫ווטסון נכנס למבואה‪" .‬קריסטי‪ ",‬הוא אמר בחיבה‪" ,‬אני כל‬
‫כך שמח שיכולת לבוא‪( ".‬קריסטי ידעה שווטסון שמח בעיקר‬
‫כי היא הפסיקה להתלונן על הקשר שלו ושל אימא שלה‪" ).‬אני‬

                         ‫חושב שלא יהיו שום בעיות הלילה‪".‬‬
‫קריסטי חייכה אל ווטסון‪ ,‬ובו־בו נכנס לחדר‪" .‬יש דרך אחת‬
‫להימנע מבעיות‪ ",‬היא אמרה‪" .‬לא ניתן לבו־בו לצאת‪ ".‬היא‬
‫פנתה אל קארן וחייכה‪ ,‬אבל קארן נעצה בה מבט קודר‪ .‬אוי לא‪,‬‬

                                  ‫חשבה קריסטי‪ .‬קרה משהו‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר ווטסון‪" ,‬מספרי החירום נמצאים במקום הרגיל‪,‬‬
‫ומספר הטלפון של בית הספר של קארן ומספר הכיתה שלה‬

                         ‫מודבקים על הטלפון‪ ,‬ליתר ביטחון‪".‬‬
                                          ‫קריסטי הינהנה‪.‬‬

‫"אנדרו צריך להיות במיטה בשבע וחצי‪ ",‬המשיך ווטסון‪,‬‬
‫"וקארן בשמונה‪ .‬אגב‪ ,‬יש גלידת תות במקפיא ו‪ ...‬אם אני לא‬

                    ‫טועה‪ ,‬אנדרו וקארן עוד לא אכלו קינוח‪".‬‬
‫"גלידה! יש!" צעק אנדרו וקיפץ במקום‪ .‬ההבעה של קארן‬

                                                ‫לא השתנתה‪.‬‬
                  ‫קריסטי התחילה לחשוד — וגם להילחץ‪.‬‬
‫ווטסון לבש את המעיל‪" .‬להתראות‪ ,‬מותק‪ ",‬אמר ונישק את‬

                                   ‫קארן בראשה‪" .‬ביי‪ ,‬אנדי‪".‬‬
‫הוא יצא במהירות וקרא מעבר לכתף‪" ,‬אני אחזור עד תשע‪,‬‬

                                         ‫קריסטי‪ .‬שוב תודה‪".‬‬
‫קריסטי הביטה בחשש באנדרו ובקארן‪ .‬זה היה הרגע שבו רוב‬

‫‪69‬‬
   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74