Page 108 - 6222

‫‪ 108‬דניאל סילבה|‬

‫הג'וניור שלו‪ ,‬שהשקיפה על צריחי העיר העתיקה‪ .‬בתוך הסוויטה‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬המצלמות היו סמויות‪ ,‬עם אותות מוצפנים היטב שעברו‬
‫בקלות את המרחק הקצר בין השוויצרהוף לבין הסאבוי‪ .‬היו בה ארבע‬
‫מצלמות בסך הכול — שתיים בחדר הראשי‪ ,‬אחת בחדר השינה ואחת‬
‫בחדר האמבטיה — וגם מיקרופונים‪ ,‬כולל על הטלפונים בחדר‪ .‬כל עוד‬
‫אליסטר יוז נמצא בברן‪ ,‬עיר מחוץ לגבולות הטריטוריה שלו‪ ,‬עיר שבה‬
‫הוא אינו אמור להיות‪ ,‬לא תינתן לו שום פרטיות‪ .‬לפחות לעת עתה הוא‬

‫בבעלות המשרד‪.‬‬
‫יוז נכנס לחדר והניח את המעיל והמזוודה על המיטה ואת תיק‬
‫המסמכים על שולחן הכתיבה‪ .‬האייפון האישי שלו היה עכשיו פרוץ‬
‫בכל צורה אפשרית‪ :‬שיחות קוליות‪ ,‬דפדפן אינטרנט‪ ,‬הודעות טקסט‬
‫ואימיילים‪ ,‬וכן המצלמה והמיקרופון‪ .‬יוז שלח באמצעותו ברכות שלום‬

‫לאשתו ולבניו בלונדון‪ .‬ואז עשה שיחת טלפון מהבלקברי של ‪.MI6‬‬
‫למכשיר הזה‪ ,‬בהתאם להסכם בין גבריאל לגרהם סימור‪ ,‬המשרד‬
‫לא ניסה לפרוץ‪ .‬הם יכלו אפוא לשמוע רק את הצד של יוז בשיחה‪.‬‬
‫הוא דיבר בטון של עובד בכיר לעובד זוטר‪ .‬הוא אמר שפגישת ארוחת‬
‫הצהריים שלו — למעשה הוא דילג על ארוחה זו — התארכה מעבר‬
‫למצופה‪ ,‬ושבכוונתו להתחיל מוקדם את סוף השבוע‪ .‬הוא אמר שאין לו‬
‫תוכניות מעבר להתקדמות בקריאה‪ ,‬ושאפשר יהיה להשיג אותו בטלפון‬
‫או באימייל במקרה חירום‪ ,‬אם כי לא סביר שיהיה מקרה כזה מאחר‬
‫שהטריטוריה שלו היא וינה‪ .‬השתררה שתיקה לכמה שניות‪ ,‬מן הסתם‬
‫כשהעובד הזוטר דיבר‪ .‬ואז יוז אמר‪" ,‬נשמע כמו משהו שיכול לחכות‬

‫ליום שני‪ ",‬וניתק‪.‬‬
‫יוז בדק מה השעה; ‪ 15:47‬אחר הצהריים‪ .‬הוא נעל את הבלקברי‪,‬‬
‫האייפון והדרכון בכספת החדר והכניס את הארנק לכיס החזה במקטורנו‪.‬‬
‫אחר כך בלע שתי טבליות משככי כאבים עם בקבוק מים מינרליים‬

‫שוויצריים שהגיע עם החדר ללא תשלום‪ ,‬ויצא החוצה‪.‬‬