Page 300 - 6222
P. 300

‫‪60‬‬

                          ‫פליסיידס‪ ,‬וושינגטון‬

‫השעה הייתה ‪ 23:25‬כשאווה פרננדז נעלה את הדלת הקדמית של‬
‫מסעדת בריסל מידי בשדירות מקארתור‪ .‬מכוניתה חנתה כמה‬
‫בניינים ליד‪ ,‬מחוץ לסניף דואר קטן‪ .‬היא נכנסה למכונית‪ ,‬התניעה‬
‫והתרחקה מהמדרכה‪ .‬האיש שהכירה בשם אלכס — הגבר הגבוה‬
‫בעל העור החיוור‪ ,‬הגבר שדיבר רוסית כמו יליד רוסיה ועקב‬
‫אחריה כל היום — עמד בפינת רחוב דנה ּפלייס‪ ,‬מחוץ למסעדת‬
‫סטייקים אפגנית שאורותיה היו כבויים‪ .‬על כתפו נשא תרמיל‪.‬‬
‫הוא התיישב במושב הקדמי ליד אווה והורה לה בהנהון להמשיך‬

                                                                ‫לנהוג‪.‬‬
                                        ‫"איך היה בעבודה?" שאל‪.‬‬
                                       ‫"יותר טוב מאתמול בערב‪".‬‬
                                     ‫"היו שיחות ממטה מוסקבה?"‬
                         ‫היא גילגלה עיניים‪" .‬הטלפון שלי אצלך‪".‬‬
‫הוא הוציא אותו מהתרמיל‪" .‬את יודעת מה יקרה אם משהו ישתבש‬

                                                                ‫מחר?"‬
                                       ‫"אתה תניח שזה באשמתי‪".‬‬

                                            ‫"ומה תהיה התוצאה?"‬
                            ‫היא הצמידה את קצה אצבעה לעורפה‪.‬‬
‫"זה מה שה־‪ SVR‬היו עושים לך‪ ,‬לא אנחנו‪ ".‬הוא הניף את הטלפון‪.‬‬

                                 ‫"הדבר הזה מפסיק לצפצף אי־פעם?"‬
   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305