Page 299 - 6222
P. 299

‫האישה האחרת ‪|299‬‬

                                 ‫"בחזרה למשכן השגריר‪ ,‬אדוני?"‬
‫סימור עמד לבלות שם את הלילה‪" .‬בעצם‪ ",‬אמר‪" ,‬אני צריך לעשות‬

           ‫שיחת טלפון קודם‪ .‬אכפת לך לעשות כמה סיבובים ברגל?"‬
‫הנהג יצא מהמכונית‪ .‬סימור החל לחייג את המספר של הלן אבל‬
‫עצר; השעה הייתה הרבה אחרי חצות בלונדון‪ ,‬והוא לא רצה להעיר‬
‫אותה‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬הוא לא חשב שרבקה תיתן לו לחכות הרבה זמן‪ .‬לא‬
‫אחרי שאמר לה מה שאמר לגבי תוכניתו לנתק את הקשרים עם רוסיה‪.‬‬
 ‫עמד לרשותה חלון הזדמנויות צר להזהיר את אדוניה במטה מוסקבה‪.‬‬
‫הבלקברי של סימור רטט‪ .‬הודעה מנייג'ל וייטקומב בלונדון; אחיזת‬
‫עיניים כדי להעמיד פנים שהכול בווקסהול קרוס מתנהל כרגיל‪ .‬סימור‬
‫הקליד מענה ולחץ על " ְשלח"‪ .‬ואז השקיף במרווח שבין העצים לעבר‬

                                               ‫ביתה של רבקה מאנינג‪.‬‬
                     ‫מנורת הברזל בקצה השביל דלקה באור בהיר‪.‬‬
‫סימור חייג מספר והצמיד את הטלפון לאוזנו‪" .‬אתה רואה מה שאני‬

                                                               ‫רואה?"‬
                                ‫"אני רואה‪ ",‬אמר הקול מעבר לקו‪.‬‬

                                                  ‫"שים עין עליה‪".‬‬
                              ‫"אל תדאג‪ ,‬לא אתן לה להיעלם לי‪".‬‬
‫סימור ניתק את הקשר ובהה באור המנורה‪ .‬מחר‪ ,‬אמר לעצמו‪ ,‬יהיה‬
‫בסך הכול הליך רשמי‪ ,‬חתימת ֵשם על מסמך של בגידה‪ .‬רבקה היא‬
‫החפרפרת‪ ,‬והחפרפרת היא רבקה‪ .‬התגלמותו של פילבי‪ ,‬נקמתו של‬
‫פילבי‪ .‬האמת הייתה כתובה בפניה‪ .‬זה הדבר היחיד בה שלא עלה בידו‬

                                                   ‫של פילבי לטשטש‪.‬‬
                                               ‫אני קים‪ .‬מי אתה?‬
‫אני גרהם‪ ,‬חשב בלבו‪ .‬אני האיש שנתן לה את התפקיד הישן שלך‪.‬‬
                                             ‫אני הקורבן האחרון שלך‪.‬‬
   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304