Page 298 - 6222
P. 298
298דניאל סילבה|
"ברור .אבל אצטרך להיכנס לנעליים גדולות מאוד .היית ראש
נהדר ,גרהם".
"את שוכחת שדאעש הפציצו את הווסט אנד של לונדון במשמרת
שלי?"
"זאת הייתה אשמת חמש ,לא אשמתך".
הוא חייך אליה בנזיפה קלה" .אני מקווה שלא אכפת לך אם אתן לך
עצות פה ושם".
"זה יהיה טיפשי מצדי לא לקבל אותן".
"אל תבזבזי זמן על מלחמות ישנות .הימים שבהם חמש ושש פעלו
כיריבות חלפו מזמן .מהר מאוד תלמדי שאת זקוקה להגנה של ֶתמז
האוס".
"יש לך עוד עצות?"
"אני יודע שאת לא מחבבת את גבריאל אלון כמוני ,אבל יהיה נבון
מצדך לשמור אותו באמתחתך .בעוד כמה שעות תתחיל מלחמה קרה
חדשה .אלון מכיר את הרוסים טוב יותר מכל אחד אחר בעסק .הצלקות
שלו מוכיחות את זה".
רבקה הלכה למטבח והוציאה את הבלקברי של סימור מפאוץ'
הפאראדיי .כשחזרה הוא כבר לבש את מעילו וחיכה ליד הדלת.
"באיזו שעה אתה רוצה שאהיה בדאלס?" שאלה והושיטה לו את
הטלפון.
"לא אחרי שתים־עשרה .ותתכנני להיות בלונדון לפחות שבוע ".הוא
החליק את הטלפון לכיס מעילו והחל להתקדם בשביל המרוצף אבנים.
"גרהם ",קראה רבקה מהפתח.
סימור עצר ליד מנורת הברזל הכבויה והסתובב.
"תודה ",אמרה.
הוא קימט את מצחו בפליאה" .על מה?"
"תודה שאתה סומך עלי".
"אני יכול לומר לך אותו הדבר ",השיב סימור ונעלם אל תוך הלילה.
המכונית חנתה ברחוב .45סימור החליק למושב האחורי .מבעד למרווח
בין העצים בקושי הצליח לראות את ביתה הרחוק של רבקה ואת המנורה
הכבויה שבקצה השביל.
