Page 353 - 6222

‫‪81‬‬

‫קבין ג'ון‪ ,‬מרילנד‬

‫הן דיברו רוסית בקולות נמוכים ומקוטעים‪ .‬גבריאל‪ ,‬שלא ניחן בכישרון‬
‫לשפות סלאביות‪ ,‬היה יכול רק לתהות בלבו מה הן אומרות‪ .‬מן הסתם‬
‫הן דנות בשאלה איך להמשיך עכשיו‪ ,‬כשהן כבר לא לבד‪ .‬קולה של‬
‫רבקה מאנינג נבדל בבירור מזה של אווה; היא דיברה בתמהיל של‬

‫מבטא בריטי וצרפתי‪ .‬בקולה של אווה נשמע פחד בלבד‪.‬‬
‫סוף־סוף הוא הסתובב כדי להכיר בנוכחותם של המצטרפים‬
‫החדשים‪ .‬הוא חייך בזהירות והינהן פעם אחת‪ .‬הוא חישב כמה זמן‬
‫יידרש לו לשלוף את האקדח לעמדת ירי‪ .‬הזמן שלוקח לבן תמותה רגיל‬
‫למחוא כף‪ ...‬זה מה שארי שומרון נהג לומר‪ .‬אבל הוא אמר את זה על‬

‫ברטה ‪ 0.22‬אינץ'‪ ,‬לא על ברק מסורבל‪ .‬וגבריאל היה צעיר אז‪.‬‬
‫איש מהארבעה לא השיב לברכתו‪ .‬רבקה צעדה בראש במורד השביל‪,‬‬
‫דמות קומית משהו בחליפת המכנסיים‪ ,‬נעלי העקב ומעיל הגשם‪,‬‬
‫שהיה משוך מטה בצד אחד בשל חפץ כבד שהיה נתון בכיס‪ .‬אווה‬
‫התקדמה צעד אחד מאחוריה‪ ,‬ומאחורי אווה היו שני הגברים‪ .‬שניהם‬
‫נראו כשירים לאלימות‪ .‬האיש שהחזיק באת החפירה היה באופן טבעי‬
‫בן בריתו של גבריאל; יהיה עליו לשמוט את האת על מנת לשלוף את‬
‫נשקו‪ .‬האיש הקטן יותר יהיה מהיר‪ ,‬ורבקה כבר הפגינה את מיומנותה‬
‫עם אקדחים בג'ורג'טאון‪ .‬גבריאל העריך שיש לו סיכוי קלוש בלבד‬
‫לצאת בחיים ממאורעות הרגעים הבאים‪ .‬ואולי הם לא יהרגו אותו‬
‫אחרי הכול‪ .‬אולי הם יעמיסו אותו על תא ההובלה של הוואן וייקחו‬