Page 178 - Step and repeat document 1
P. 178
| 178חיים שפירא
ָּת ִמיד ְל ַד ֵּבר ָּכל ְ ּד ָבֶרי ָך ְּב ַנ ַחתְ ,ל ָכל ָא ָדם ּו ְב ָכל ֵעתּ ,ו ַב ֶּזה ִּת ָּנ ֵצל ִמן
ַה ַּכ ַעסֶ ׁ ,ש ִהיא ִמ ָ ּדה ָר ָעה ְל ַה ְח ִטיא ְּב ֵני ָא ָדם".
אין זה ראוי לגבר אמיתי לאבד את עשתונותיו
— נימוסים ועדינות הולמים אותו הרבה יותר.
מרקוס אורליוס
אך האם ידיעת שלל העצות הנבונות עוזרת ליישמן? ספק רב.
מכל מקום ,בל נתבלבל ,אריסטו ממש לא חשב שאדישות
היא תכונה ראויה — אדישות לגבי דברים מסוימים עלולה
להיות מבישה ואף מחפירה ממש.
קור רוח אריסטוטלי שוכן בין אדישות מוחלטת לבין כעס
כ"ברירת מחדל".
וכך כותב אריסטו :כל אחד יכול לכעוס ,זה קל; אבל לכעוס
על האדם הנכון ,ובמידה הנכונה ,ובזמן הנכון ואך ורק מסיבה
נכונה ,למטרה הנכונה ,ובדרך הנכונה ,אין זה בכוחו של כל
אחד וכלל לא קל.
ואם במקרה זה נראה לכם קל ,חשבו שוב...
יושר
אריסטו מתרכז בעיקר באופן שהאדם מציג את עצמו בפני
האחרים — מידת היושר הנאותה נמצאת בין התרברבות לבין
הצטנעות (אתיקה ניקומאכית ספר 4פרק .)7איש מתרברב
ואיש מצטנע שניהם משקרים על אודות עצמם — ואין הדבר
ראוי .בין צניעות להצטנעות עובר גבול דק שבקושי נראה בעין
