Page 272 - Step and repeat document 1

‫‪ | 272‬חיים שפירא‬

‫אדייק יותר אגיד כי מידת האושר קטנה עם הגיל עד שמגיעים‬
‫לתחתית הבור — בסביבות ‪ 45‬אצל הגברים ובסביבות ‪ 50‬אצל‬

‫הנשים — ומכאן הכול רק הולך ומשתפר‪.‬‬
‫מדהים‪ ,‬לא?‬

‫עד כדי כך קיים קונצנזוס בנקודה זו שאם תקישו בגוגל‬
‫"‪ ,"Happiness and Age‬תקבלו אינספור איורים בצורת‬

‫האות ‪.U‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אם נאמין לגרפים נוכל להסיק כי רוב האנשים‬
‫שצברו אביבים רבים מתים בסופו של דבר בעיקר בגלל רמה‬

‫גבוהה מדי של ‪ excessive happiness‬בדמם‪.‬‬

‫ובכל זאת ראיתי באתר של הפורום הכלכלי העולמי (‪World‬‬
‫‪ )Economic Forum‬דבר־מה שנראה לי קצת יותר הגיוני‪:‬‬
‫בגרף זה רואים שבסביבות גיל שבעים האושר מתחיל לרדת‪...‬‬

‫קצת נרגעתי‪.‬‬
‫מעניין מה היה אומר על כל הגרפים האופטימיים האלה‬
‫מרק טוויין אשר טען כי אין הוא מאמין שיש מישהו בר דעת‬

‫שהגיע לגיל שישים וחמש ויסכים לחיות שוב את חייו‪.‬‬
‫אציין שברוב המחקרים האלה‪ ,‬רמת האושר או שביעות‬
‫הרצון הם לפי הערכה אישית של הנשאל‪ .‬אולי בגילאים‬

‫מבוגרים יותר פשוט יורדת רמת הציפיות? לא יודע‪...‬‬
‫הנה כמה השערות לגבי סיבות אפשריות לעליית האושר‬
‫עם הגיל‪ :‬אולי אלה הנכדים שאחראים על כל האושר הגדול‬
‫הזה ומשמשים פיצוי יותר מהולם לפגעי הזקנה? אולי הסיבה‬
‫היא שסופסוף לא צריך להגיע לעבודה ולראות את פרצופו של‬
‫הבוס השנוא? אולי זה מפני שעתה יכול האדם להרשות לעצמו‬
‫להפסיק לעשות רושם על הבריות ולומר את כל שעולה ברוחו?‬