Page 58 - Step and repeat document 1
P. 58

‫‪ | 58‬חיים שפירא‬

‫את האמרה‪ ,‬החוכמה מגיעה עם השנים‪ ,‬הייתי מחליף באמרה‬
‫שמצטלצלת טוב הרבה פחות‪ ,‬אך היא אמיתית יותר‪ :‬החרטות‬

                                          ‫נצברות עם השנים‪.‬‬
‫אמנם נדיר האדם שלא ירגיש כלל חרטה ברגעיו האחרונים‪*,‬‬
‫אך לא מעט אנשים‪ ,‬בדומה לאיוון איליץ'‪ ,‬מגלים שחרטות רבות‬
‫מדי ו‪/‬או גדולות מדי מקיפות אותם מכל עבר‪ :‬מדוע לא הייתי‬
‫לעזר לאיש? מדוע לא דיברתי שנים עם אחי? — אני אפילו לא‬
‫זוכר על מה רבנו‪ ,‬מדוע לא הייתי נדיב? — מה אעשה עתה‬
‫עם כספי? מדוע לא ביליתי זמן רב יותר עם משפחתי? כמה‬
‫זמן השחתי על קנאה ורכילות‪ ,‬פגעתי באנשים רבים‪ ,‬פגעתי‬

               ‫באנשים שאהבתי‪ ...‬זה אפילו לא קצה הקרחון‪.‬‬
‫טולסטוי הציע לקחת את ידיעת המוות כמדריך לחיים‬
‫כדי לצמצם חרטות‪ .‬מה הייתה כוונתו? אני לא בטוח שהבנתי‬
‫כל כוונה וכיוון של הסופר הגדול‪ ,‬אך את אחת העצות הביע‬
‫במפורש בעצמו‪ :‬בכל מפגש עם כל אדם שהוא‪ ,‬חשוב שתאמרו‬
‫בלבבכם שזו הפעם האחרונה שאתם מתראים‪ .‬כך תימנעו‬

  ‫מלהגיד מילים קשות ורעות או מלעשות מעשים לא ראויים‪.‬‬
‫בנג'מין זנדר‪ ,‬מנצח ופסנתרן וצ'לן ומרצה נפלא‪ ,‬מספר‬
‫באחד מסרטוני היוטיוב שלו על אישה שהכיר ואשר בהיותה‬
‫נערה הובהלה עם אחיה הקטן אל תוך רכבת שיעדה היה‬
‫אושווינצ'ים־אושוויץ‪ .‬מיד עם היסגר הקרון היא שמה לב‬
‫שאחיה לא הספיק לנעול נעליים כפי שצריך — נעל אחת‬
‫אבדה בדרך ורגלו הקטנה נותרה יחפה‪ .‬הנערה הצעירה הרימה‬
‫את קולה על אחיה הקטן וגערה בו לא אחת ולא שתיים‪ .‬היא‬
‫שרדה את אושוויץ‪ ,‬אחיה לא‪ ...‬בנג'מין זנדר מספר‪ ,‬שהמחשבה‬

‫* שני ידידים שלי שהם פסיכיאטרים בכירים אומרים שרק פסיכופת לא חש חרטות‬
                                           ‫כלל‪ ,‬לא במרוצת החיים ולא בסיומם‪.‬‬
   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63