Page 50 - GAN
P. 50
שיח
+הגן
ג .עוד יראה להבין מהכתוב בפסוקים שם "וימהר אברהם האוהלה אל שרה לי
אשתו" ,ובהמשך נאמר "ואל הבקר רץ אברהם" ומדוע שינה הכתוב פעם
"וימהר" ופעם "וירץ" וצ"ע.
ד .עוד צריך לבאר את דברי רש"י (על הפסוק ואל הבקר רץ אברהם) שהלך לשחוט להם
שלושה פרים כדי שיאכלו שלושה לשונות בחרדל ,ויש להבין מדוע אברהם
אבינו בחר לתת להם מיני מאכל דווקא אלו ,והוסיף להם חמאה וחלב?.
ובכדי לבאר את הדברים יש להקדים מה שכתוב בפרשת בראשית "ויפח באפיו
נשמת חיים" .ואונקלוס תירגם "רוח ממללא" והיינו שהקב"ה הכניס
באדם את הנשמה והיא זו שנותנת לו את התנועה לדבר ,והחלק הזה הוא ממש
חלק מחלקו של קב"ה ,ולמשל כמו אדם שמנפח בלון והרי האוויר שבתוך הבלון
הוא של אותו אדם שניפחו ,וגם שנשחרר את האוויר מהבלון אין זה אלא האוויר
של אותו אדם ,ולא אומרים שהאוויר הוא של הבלון ,אלא הבלון מנופח באוויר
של אדם שניפחו.
כן הדבר להבדיל שהקב"ה נפח בנו נשמה הכוונה שהוא נפח בנו חלק ממנו ואם
אנחנו מדברים הדיבור הוא שלו.
ולכך תלמוד תורה כנגד כולם מכיוון שכאשר האדם מקדש את הדיבור שלו
עם התורה הקדושה ,אזי הכלי שבורא עולם נתן לו הוא משתמש בו
לדברים טובים ,ואידך גיסא העוון החמור ביותר הוא לשון הרע ,וכתוב בגמ'
שהוא יותר מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ,ומדוע? משום שאדם
שחוטא בגופו הגם שזה עוון שהקב"ה אינו רוצה אולם החטא נעשה ע"י גופו
שהוא חיצוני בלבד והוא בא מעפר ואל עפר תשוב ,לכך יש פתח למחול ע"ז.
אבל כאשר אדם חוטא בלשון הרע הרי הדיבור של יהודי הוא דיבור של הקב"ה
כי את אותו אוויר שאנחנו מוציאים מהפה אין זה אלא האוויר של הקב"ה בכבודו
ובעצמו שהוא נפח בנו את האוויר הזה מששת ימי בראשית ,לכך עוון זה חמור
מכל העוונות של הגוף ,אולם כאשר אדם מקדש את הדיבור ומשתמש בזה
לדברים טובים אזי מגיע ע"י כך למדרגות גבוהות.
וא"כ לא פלא איך גדולי עולם היו יכולים לעשות בברכתם פלאים עצומים ,וזה
פשוט כי כיוון שהם שומרים על דיבורם ושומרים על לשונם אזי הפה נשאר
פה כמו של השכינה ואם השכינה תברך וודאי יועיל א"כ מה גרע הפה של צדיק
שלא יועיל ,לכך אמרי' "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" דהיינו שאדם ששומר
את פיו אז כשהוא מדבר בעצם הקב"ה מדבר ולכך ככל היוצא מפיו יעשה.
