Page 237 - PIN-V2
P. 237
ההלכה שבתורה | תורת גילה 219
ת שפרבמנב
פרשת במדבר
איסור מניית עם ישראל
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר
לגלגלתם (א.ב)
פירש רש"י – "למשפחתם" -דע מנין כל שבט ושבט" .לבית אבתם" -מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על
שבט אביו" .לגלגלתם" -על ידי שקלים בקע לגלגלת.
מבואר מדברי הרש"י ,כי מניית ישראל היתה דווקא ע"י מניית שקליהם שהביאו כל אחד
ואחד ,ולא נמנו ישירות איש איש בנפרד.
ונבאר בהרחבה את פרטי הדינים למעשה של "איסור מניית עם ישראל":
יום ראשון
-עיקר איסור מניית עם ישראל
אסור למנות את ישראל אפילו לצורך מצוה ,ואם מנו את ישראל שלא באופנים המותרים
יכול הדבר להביא ח"ו לידי נגף( .רמב"ם פ"ד מהל' תמידין ה"ד)
[מקור הדין :כדאיתא ביומא (כב - ):אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה ,דכתיב "ויפקדם בבזק" .מתקיף לה רב אשי:
ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא ,ודילמא שמא דמתא הוא כדכתיב וימצאו אדוני בזק? – אלא מהכא" :וישמע שאול את
העם ויפקדם בטלאים".
אמר רבי אלעזר :כל המונה את ישראל עובר בלאו ,שנאמר" :והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד" .רב נחמן בר יצחק
אמר :עובר בשני לאוים ,שנאמר "לא ימד ולא יספר" ע"כ].
-טעם האיסור:
בתורת העולה לרמ"א (ח"ג פרק פא) כתב :שעל ידי שהוא מונה את ישראל מראה שהוא
מוציא אותם מכלל הברכה של לא יספר מרוב' והתיקון לזה ע"י מגפה שאז שוב לא נודע
מספר הנשארים בחיים.
וכתב ביערות דבש (ח"א דרוש ב') :שהציבור נדון אחר רוב וכלל ישראל רובם כשרים הם
וכשהוא מונה כל א' וא' הרי נפרד א' מהשני ,ומי הוא הגבר אשר יהיה טהור לב לזכות בעיני
ה'.
בשו"ת ר"א בן הרמב"ם (סי' לד) כתב :שאיסור מניית ישראל שורשו במה שאמר יתעלה
ליעקב אבינו על זרעו "אשר לא יספר מרוב" ,ולכאורה כוונתו שזהו שורש וטעם האיסור
שהמנין סותר את הבטחת הקב"ה ליעקב שזרעו לא יוכל להמנות.
יום שני
-גדר האיסור
כתבו הראשונים דהוא איסור לאו מדברי קבלה( .ר' אברהם מן ההר [יומא כב] ,וספר חרדים [מצוות
לא תעשה מדברי קבלה התלויים בפה]) ויש שרצו לומר שהוא לאו הבא מכלל עשה( .ספר דברי אמת
קונטרס ענין לאוין [פ"ו)].
