Page 239 - PIN-V2
P. 239

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪221‬‬

                                                             ‫ת שפרבמנב‬

                                                                                                                                                   ‫יום חמישי‬

                                                       ‫‪ -‬מנין באומד ובערך שאינו מדוייק‬
     ‫מנין באומד ובערך שאינו מדוייק ‪ -‬מותר‪ ,‬וכגון ספירה ע"י הכפלת מקומות ישיבה וכדו'‪,‬‬
     ‫מותרת‪ ,‬כיון שאין איסור מניית ישראל אלא רק באופן שסופרם לידע מניינם במדוייק‪( .‬כן‬

       ‫מוכח מדברי החתם סופר (יומא כב‪ ].‬ובפירושו על התורה בתחילת פר' כי תשא לגבי ההיתר לספור את עם ישראל‬
                                                          ‫במחצית השקל‪ ,‬וטעמו כיון שאז אין עין הרע שולטת בהם)‪.‬‬

             ‫‪ -‬היתר למנות ע"י פסוק הושיעה את עמך וכו'‪ ,‬או הפסוק "ואני ברוב חסדך וכו'"‪.‬‬
     ‫מי שרוצה למנות ציבור יאמר פסוק שיש בו עשרה תיבות‪( .‬כ"כ בספר העיתים סימן קע"ד הביא‬
     ‫תשובה לגאון) ונהגו למנות ע"י הפסוקים "הושיעה את עמך וכו'"‪ ,‬או ע"י הפסוק "ואני ברוב‬

                                                                              ‫חסדך וכו'"‪.‬‬
     ‫והביאור בזה נראה שאף שודאי המנין ידוע ע"י פסוק זה‪ ,‬מ"מ כאשר אין מונה את כל ישראל‬

                             ‫הרי שכל האיסור הוא במעשה המנין ואין כאן מעשה מנין ישראל‪.‬‬
     ‫כ"כ‪ ,‬מובא בנוגע לפסוק ואני ברוב חסדך שיש בו סגולה להנצל מעין הרע מכח שמות‬
     ‫הקדושים היוצאים מתיבותיו‪( .‬ספר רגל ישרה לבעל הבני יששכר [לה‪ ].‬ומהר"ש מאוסטרופולי בפירוש דן‬

                                                                                     ‫ידין על ספר קרניים [מאמר י'])‬

               ‫וכן בפסוק "הושיעה את עמך‪ ,‬ישנה סגולה כעין זו‪( .‬סגולות ישראל מערכת מ' אות ס"ה)‬

                                                                                                                                                    ‫יום שישי‬

                                                   ‫‪ -‬מותר למנות במראית העין ובמחשבה‬
     ‫כתב בפלא יועץ‪ :‬ידוע איסור המונה את ישראל (יומא כב‪ ):‬ומה שארע לדוד המלך ע”ה‬
     ‫(שם)‪ .‬ולא טוב עושים אנשים חסרי מדע שכשרוצים לידע אם יש מנין להתפלל ורוצים‬
     ‫לזהר שלא למנות את ישראל ומונים א"ב ג"ד‪ ,‬ולו חכמו ישכילו שלא הועילו בתקנתם רק‬

                                     ‫ימנו אותם במראית עין ובמחשבת לב‪( .‬פלא יועץ ערך מונה)‬

                                                                       ‫‪ -‬מנין לצורך גורל‬
     ‫כתב המגן אברהם שאפילו מנין הנעשה שלא לצורך ידיעת המספר הכולל אלא לצורך‬
     ‫גורל‪ ,‬כגון מנין הכהנים לשם בחירת הכהן שיסתיים בו המנין לתרום את הדשן ‪ -‬אסור‪.‬‬
     ‫[ונחלקו האחרונים האם צריכים כפרה על כך‪ ,‬דעת החתם סופר שאף על פי שמנין כזה‬
     ‫אסור מ"מ קל הוא ממנין הנעשה לצורך ידיעת המספר הכולל ואין צריך להביא בו שקלי‬

               ‫כפרה‪ ,‬ואילו דעת בעל הפאת השלחן שיש בו איסור גמור מצד פעולת הספירה]‪.‬‬

                                                                                                                                                    ‫יום שבת‬

        ‫‪ -‬מנין ע"י כתיבה [כגון לספור מרשימת אנשים את האנשים‪ ,‬ולא שסופר אותם ממש]‬
     ‫נחלקו בזה האחרונים‪ ,‬דעת החתם סופר‪ :‬שחשוב מנין ובכלל האיסור‪ ,‬כי עיקר איסור‬
     ‫מניית ישראל הוא עצם פעולת ידיעת המנין של הנספרים‪ ,‬ולאו דווקא עצם הדיבור ומילות‬

                                                                    ‫הספירה‪( .‬חת"ס יומא כ"ב)‬
     ‫ואילו דעת רעק"א‪ :‬שספירה ע"י כתיבה מותרת‪ ,‬כיון שאינה חשובה ספירה כלל‪( .‬שו"ת רעק"א‬

       ‫סי' כ"ט) [וכן הרלב"ג בפרשתנו [במדבר א‪ ,‬יח] סובר שכך היתה מניית ישראל במדבר‪ ,‬שכל נשיא שבט רשם את‬
   234   235   236   237   238   239   240   241   242   243   244