Page 85 - PIN-V2
P. 85
ההלכה שבתורה | תורת גילה 67
ת שפרשמופ
פרשת שמות
הלכות מעוברת מניקה ויולדת
וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל (א.יב)
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא
וחיה .ותיראן המילדת את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את
הילדים .ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את
הילדים.
ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא
אלהן המילדת וילדו .וייטב אלקים למילדת וירב העם ויעצמו מאד (א.טו-כא)
ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים (ב.ב)
ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את
הילד .ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד .ותאמר לה בת
פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו
(ב.ז-ט)
מספרת לנו התורה על לידת משה רבינו ,ועל ניסיון בתיה להביא לו מיניקות מיצריות ,אך
משה רבינו מיאן לקבל חלב של נכרית לתוך פה קדוש שעתיד לדבר עם השכינה ,עד אשר
הגיעה אימו והניקתו בעצמה.
ונבאר בהרחבה הלכות מעוברת ,מניקה ויולדת:
יום ראשון
הלכות מעוברת
-חיוב לצום בתענית
מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בג' תעניות [י' בטבת ,י"ז בתמוז ,וצום גדליה וכ"ש
תענית אסתר] ,ואינן רשאיות להחמיר על עצמן להתענות .ורק בט' באב חייבות להתענות
ולהשלים אא"כ הוא תענית דחויה ,ואע"פ כן לא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא
כדי קיום הולד( .חזו"ע ד' תעניות עמ' נז)
והגדרת מעוברת – היינו משהוכר עוברה ,כלומר שמלאו ג' חודשים להריונה .אולם באמת שיש להקל בנידון זה גם
לפני ג' חודשים כל שהיא סובלת מהקאות או ממיחושי ראש או חולשה וכיוצא באלו ,ובפרט כאשר היא לאחר מ' יום
להריונה שאז נשלמה יצירת העובר( .חזו"ע ד' תעניות עמ' נט בהערה)
אך מניקה – אם מניקה בפועל -פטורה כל כ"ד חודש ,כיון שהיולדת אבריה מתפרקים ,ואין
נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש.
אך אם הפסיקה מלהניק אך עדיין הינה בתוך כ"ד חודש מהלידה [נחלקו בזה הפוסקים,
הג"ר ישראל יעקב פישר היקל בזה .אך הגרב"צ אבא שאול החמיר בזה] והגרע"י בחזו"ע
