Page 24 - 919-מוכן

‫‪23‬‬

‫בהתקיים שני תנאים מצטברים‪ :‬האב "אמיד" ומצבו‬
‫הכלכלי טוב; והילדים "נצרכים" ואין להם מקורות‬
‫חלופיים לפרנסתם‪ .‬נקל לראות כי תקנת אושא יצרה‬
‫אמנם מקור משפטי עצמאי לחיוב במזונות בין גיל ‪ 6‬לבין‬
‫גיל מצווה ("מתקנת חכמים")‪ ,‬אך הוצמד לה מנגנון כפייה‬
‫המגביל את היקפה‪ ,‬להבדיל מן החובה המוחלטת החלה‬

‫בגילאי ‪( 6-0‬שרשבסקי‪ ,‬בעמ' ‪.)383-382‬‬

‫‪ .16‬במשך דורי דורות הייתה תקנת אושא המקור‬
‫המשפטי לחובת אב יהודי במזונות ילדיו ההכרחיים לאחר‬
‫גיל ‪ 6‬ועד לגיל מצווה‪ .‬והנה‪ ,‬בתקופת המנדט הבריטי‬
‫בארץ ישראל נוכחה מועצת הרבנות הראשית לארץ‬
‫ישראל כי מצב משפטי‪-‬הלכתי זה עלול לפגוע בטובתם‬
‫של קטינים בגילאים האמורים‪ .‬לכך נודעו שני טעמים‬
‫עיקריים‪ .‬ראשית‪ ,‬תמורות חברתיות שחלו במרוצת הדורות‬
‫הביאו לכך שמנגנוני הלחץ החברתי והמוסרי לא הבטיחו‬
‫במידה מספקת את ציותם של אבות לתקנת אושא‪ .‬שנית‪,‬‬
‫בכל האמור לחיוב האבות מדין צדקה‪ ,‬מכיוון שבתי‬