Page 314 - 919-מוכן

‫‪313‬‬

‫גרידא עסקינן; אין זה הליך ככל ההליכים האזרחיים‬
‫הנדונים דבר יום ביומו בבתי המשפט‪ .‬נזכור מיהם מוטבי‬
‫הכספים הללו – צאצאים‪ ,‬שארי‪-‬בשר‪ .‬כספי המזונות –‬
‫בין אם חיובם נובע מדין צדקה‪ ,‬בין אם מחיוב הורים לזון‬
‫את ילדיהם – לא נועדו לאנשים זרים ומנוכרים‪ .‬ראוי‬
‫להזכיר את המסופר במדרש רבה על תענית שישראל היו‬
‫שרויים בה מחמת בצורת ועל מנת ש ֵירדו גשמים‪ ,‬אך‬
‫התענית לא הועילה‪ִ .‬הנחה ר' תנחומא לנהוג ברחמים‪,‬‬
‫אדם כלפי חברו‪ ,‬ולחלק מעות צדקה לעניים‪ ,‬כדי‬
‫שבאותה מידה של רחמים ינהג הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא עם‬
‫ישראל‪" :‬עד שהן מחלקין צדקה לע ִנייהם ראו אדם‬
‫אחד נותן מעות לגרושתו‪ ...‬אמר לו‪ :‬מה היא לך זו‪,‬‬
‫אמר לו גרושתי היא‪ .‬אמר לו מפני מה נתת לה מעות‪,‬‬
‫אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה‬
‫רחמים‪ .‬באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי‬
‫מעלה ואמר ריבון כל העולמים מה אם זה שאין לה‬
‫עליו [חיוב] מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה‬
‫רחמים‪ ,‬אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך‬