Page 50 - חוברת על"ה 19
P. 50
גם קפריסין היא ארץ ישראל
טל גרינברג גוזלן*
פ(נ)ינת מורשת
שושנה דמארי בהופעה בפני עצורי קפריסין, היה זה בימים שלאחר מלחמת
התמונה באדיבות ארכיון עין השופט העולם השנייה .אוניות רבות עשו
דרכן במימי הים התיכון לעבר ארץ
במהלך השנתיים וחצי שלאחר הקמת המחנות ישראל כשהן נושאות מעפילים
בקפריסין ,התקבצו בהם קבוצות קבוצות של מעפילים שורדי שואה .אלו נשאו בליבם
מארצות מוצא שונות ,מתנועות שונות ומקיבוצים תקווה גדולה להגיע לארץ ישראל
שונים – רוב המעפילים היו ממדינות אירופה ומיעוטם ולהתחיל חיים חדשים וניסו לחמוק
מצפון אפריקה .בליל של שפות ושל תרבויות ,של מעיני הצבא הבריטי .המסע לא היה
סיפורי חיים ושל גורלות דומים ושונים התאחדו במטרה קל – הדרך הייתה ארוכה ,התנאים
קשים ,הצפיפות גדולה ,ומעל הכול
ובתקווה משותפות :חיים חדשים בארץ ישראל. רבץ חשש שהבריטים יתפסו את
האונייה ויגרשו את המעפילים אל
תנאי החיים במחנות היו מורכבים :מגורים צפופים
ולא ראויים באוהלים או בפחונים ,תנאי סניטציה מחנות מעצר באי קפריסין.
ירודים ,מזון שעיקרו עודפים מהצבא הבריטי ובמיוחד
העובדה ששוב נשללה החירות מאותם אנשים שחוו מחנות המעצר בקפריסין נפתחו בקיץ .1946
את תלאות המלחמה ,והם מצאו עצמם (חלקם שוב) הבריטים הקימו את המחנות כפתרון למחסור
כלואים מאחורי גדרות תיל .אין ספק שהחיים במצב זה במקום במחנה המעצר בעתלית ,שבו היו עצורים
יכלו להיתפס כבלתי אפשריים ,אך המעפילים שמרו מעפילים לאורך המלחמה וכשנה לאחריה .בנוסף,
על רוח איתנה וחזקה באמצעות קיום שגרת חיים הם ראו בגירוש למחנות מעצר מחוץ לגבולות
נורמלית ,מציאת תעסוקה ושיפור בתנאי החיים עד ארץ ישראל גורם מרתיע אשר עשוי להפחית
כמה שאפשר ובאמצעות חיזוק הזהות הלאומית .אלה ואף לעצור כליל את זרם המעפילים שעשו
התאפשרו בזכות דאגה וערבות הדדית בין המעפילים דרכם ארצה .אולם הבריטים טעו בתפיסתם את
ובזכות השליחים הארצישראליים שהגיעו אל המחנות התגובה הציונית .הגירוש לקפריסין לא הרתיע
את הפליטים היהודים .אדרבה ,זרם ההעפלה
וקיבלו על עצמם תפקידים בתחומים שונים. הלך וגבר ,והמעפילים ראו בקפריסין עוד תחנה
בדרך לארץ ישראל.
*רכזת הדרכה במוזיאון ההעפלה וחיל הים. 50
