Page 50 - חוברת על"ה 20
P. 50
שגרירה של הוקרת תודה
איתי פלינט*
מסע בנגב ,צילום :איתי פלינט אין זה פשוט לצאת לחודש
מהבית בקיץ ולהדריך קורס.
בזווית אחרת במיוחד לא אחרי שבועיים
מפרכים בקורס מש"צים .אין
לי כוח לזה ,לצאת עכשיו שוב
מהבית?
לאומי וזרקו אותי מהשירות .בבית המציאות הייתה עשר שנים עברו מאז פגשתי
קשה ומורכבת בצורה בלתי נתפסת ,והדבר האחרון אותה ברחוב .זה היה בזמן
שהייתי צריכה הוא לשרת עוד שנה .ובכל זאת ,ישבנו הקורונה ,וריחוק היה צו השעה.
שם על הספסל ,ואתה שאלת אותי שתי שאלות ובכל זאת היא התעקשה שנשב
שאולי נשמעו לך מטומטמות ,אבל אצלי הן שינו את לקפה חצי שעה כי היא חייבת
החיים מהקצה אל הקצה .שאלת אותי אם אני רואה
את עצמי מדריכה כיתה שלושה ימים במדבר בעוד לספר לי משהו.
חודשיים .ככה ,לבד ,בלי מדריך או מורה לשל"ח
שיחזיק לי את היד .אחר כך שאלת אותי אם אני אני רוצה להתחיל בתודה!
מסוגלת להפעיל את עצמי .אם אני מצפה לשירות
בין שמונה לארבע ולקבוצת פקודות בכל יום או הפרצוף שלי כבר היה חצי כבוי .העמדתי פני מתרגש,
אבל בלב חשבתי :לא באמת מגיעה תודה .סך הכול
שאוכל להניע את עצמי לבד. אנחנו עושים את עבודתנו .ובכלל ,כנראה יש חבר'ה
הרבה יותר רציניים ממני ,אם הם היו מעבירים את
עזוב רגע את השאלות ,לא הן הנקודה .מה שאמרת
אחר כך תפס אותי חזק לחיים. הקורס ,הוא היה בעשרים רמות רציני יותר.
תביני ,אמרת לי ,זה לא עושה אותך לטובה יותר או אני רוצה להגיד תודה ,היא אמרה שוב ,אתה לא
פחות .העולם מורכב מאנשים שונים ומגוונים ,יש מי תבין את זה ,ולכן ביקשתי שתשב איתי רגע .הייתי
שאוהב שמניעים אותו .הוא יעשה את הטוב ביותר, ברגעים הקשים ביותר בחיי ,סיימתי שנה של שירות
*מנחה ומורה לשל"ח במחוז ירושלים. 50
