Page 45 - חוברת על"ה 20
P. 45
מיומנה של מתנדבת
שרונה לימן*
מיומנה ש מטיילת
מתנדבים בהפסקה ,צילום :שרונה לימן כשפרצה המלחמה ,כמו רבים
אחרים ,נכנסתי לשיתוק .היומן שלי,
הגענו עם רב כל כך ,שהחקלאי לא הצליח לעמוד בקצב יומן מורת דרך שהיה מלא משימות
הארגזים והדולבים.״ לשמונה חודשים קדימה ,התרסק.
חרדת הפרנסה רבצה עליי .בדיעבד,
מרגע זה ואילך ,באתי לשדות ,לחממות ולמטעים בכל ברור לי שזו הייתה צרה קטנטנה –
יום אפשרי .במהלך חודשים ארוכים ,יצאתי לקטיף, הרי המשכתי לגור בביתי המוגן,
לעישוב ,לגיזום ולשתילה עשרות פעמים .בתום כל ולמשפחתי כולה שלום .נצמדתי
יום כזה ,כשגופי דואב ורוחי מרוממת ,פרסמתי רשומה לחדשות בחוסר אונים .חיפשתי את
בפייסבוק .בהצטברות – כמעט 4,500מילים .במשך
העבודה ,עלו בי מחשבות פילוסופיות ,מטאפורות קפצו הנישה שלי לתרומה.
אל מול עיני ,והרשומה פשוט ניסחה את עצמה. ביום ה 18-למלחמה ,נסעתי בפעם הראשונה להתנדב
בחקלאות .תחושת הסיפוק שמילאה אותי בפעם
בכתבה זו ,אביא מעט מחוויות העבודה הזו בהוקרה הראשונה מאז האסון הייתה חד משמעית :זה המקום
ובהודיה – הוקרה עמוקה לחקלאי ארצנו בצפון ובדרום, שלי .יש לי היכן לסייע ולהיות משמעותית .בשובי
בקיבוצים ובמושבים ,בשדות ובמטעים ,על ההיאחזות
שלהם בקרקע במלוא המובן של הביטוי ,נגד כל כך הביתה ,כתבתי ברשת:
הרבה כוחות המושכים לעזוב ולוותר .הודיה על כך
שאני נתרמתי כפליים – בזכות המגע המנחם של ״כמה יגיעות יגע האדם עד שהגיעה חסה למרכול?
האדמה ,בזכות היציאה החוצה לאוויר ולשמש ,בזכות היום יגעתי מאוד ,ויחד איתי עוד עשרות מתנדבים.
התעסוקה ,בזכות המפגש האנושי ,המאמץ הגופני הקהל שהגיע היה "סלט ישראלי" מגוון :מהשומר
הצעיר עד לשומר החדש ,סבתות עם נכדים ,גמלאים
ותחושת המשמעות. והייטקיסטים ,מורי דרך מובטלים ומכיניסטים ,תושבי
גוש עציון ואפרת עם מובילי מחאות ,כיפות סרוגות
אבל ראשית ,אשתף בעולם המושגים החדש :שדה וכופרים .כולנו כרענו על ברכינו וקצצנו כוסברה וחסות
הקרב – ביטוי שהומצא במיוחד לסיטואציה שבה מהשורש לארגז ,מהארגז לקצה השורה ,ומשם למשטח
קוטפים ואורזים כשכל הזמן ברקע רעמי תותחים, או לדולב .הוויכוח הכי גדול היה – כן או לא כוסברה...
רקטות ,יירוטים .שילוב מוזר של קפיצה בפנים בכל
בום והמשך עבודה בחוץ; העבודה בכריעה היא קריעה; *מורת דרך ומדריכה ותיקה
משהו ארוך או אינסופי הוא כאורך שורת צ'רי.
45
