Page 59 - חוברת על"ה 20
P. 59

‫הכרת תודה‬                           ‫מורשת משטרת ישראל‬
                                                                                         ‫פרי משה*‬

 ‫לוחמת מג"ב בעיר העתיקה צילום‪ :‬דוברות המשטרה‬                       ‫"תודה‪ ,‬תודה לכם‪ ,‬אין לי מושג‬
                                                                   ‫מה הייתי עושה בלי העזרה שלכם‪.‬‬
 ‫ממתין שלמה‪ 1,‬מדווח על בנו שיצא מאיזון ומסרב‬                       ‫תודה‪ ".‬שנת ‪ .2003‬ממש טרם‬
 ‫ליטול תרופות פסיכיאטריות‪ .‬אני מוציא מד"א למקום‪".‬‬                  ‫שקיעת החמה‪ .‬השבת תיכנס בעוד‬
 ‫בלי סירנות הפעם‪ .‬אולי הוא ייבהל‪ ,‬הבחור הצעיר‪.‬‬                     ‫דקות אחדות‪ .‬הרחובות בצפון‬
 ‫גם לא מכובד‪ ,‬הן שבת כבר בפתח וזו שכונה שומרת‬                      ‫הבירה שוקטים‪ ,‬רגליים כלו מן‬
 ‫מסורת‪ .‬עדיף להגיע בשקט‪ ,‬ברוגע‪ .‬היא מזהה אותו ליד‬                  ‫השוק ונכנסו פנימה אל הבתים‬
 ‫בית הכנסת‪ .‬קשה שלא להבחין באדם המבוגר הבוכה‬                       ‫להכנות קדחתניות אחרונות‪ .‬תמיד‬
 ‫נסער וחסר אונים‪ .‬ניכר שכל דקה היא בעיניו נצח‪ .‬הג'יפ‬               ‫אהבה את הרגעים הללו‪ ,‬הם נסכו‬
 ‫עוצר ממש ליד בית הכנסת‪ .‬שלמה ניגש אליה מייד‪.‬‬                      ‫בה שלווה‪ .‬אבל כעת‪ ,‬בתפקיד‪ ,‬היא‬
 ‫הוא מנסה לפתוח את פיו ולדבר‪ ,‬אך רק קטעי הברות‬
 ‫יוצאות‪ .‬הוא אינו מצליח להוציא מילה‪ .‬בינתיים מד"א‬                                                           ‫דרוכה‪.‬‬

          ‫מגיע‪ .‬יחד מנסים להבין‪ ,‬להרגיע‪ .‬לתת כוס מים‪.‬‬          ‫באחד הבתים‪ ,‬אין שלווה‪ ,‬אין שקט‪ .‬רק בכי והרבה כאב‪.‬‬
 ‫"הוא שבר את הבית‪ .‬זרק כיסאות‪ .‬הוא לא מוכן לקחת‬                ‫השמיים הנצבעים בכתום כמו מבינים את האש הסוערת‬
 ‫כדורים‪ .‬הוא מסכן אותנו‪ .‬מילא אותי‪ ,‬אבל אשתי‪...‬‬                ‫בליבו של האב המבוגר‪ .‬הוא מבין כי אין ברירה‪ ,‬כי עליו‬
 ‫והילדים הצעירים‪ .‬מה אני יכול לעשות? אני לא יודע‪,‬‬              ‫להתקשר למשטרה‪ .‬במו ידיו להזמין את מי שייקח ממנו‬
 ‫מה לעשות?! כואב לי כל כך‪ .‬עזרו לי!" זעקתו מפלחת‬               ‫את בנו אהובו שעליו אינו מצליח להשתלט‪ .‬הוא מחייג‬
 ‫את האוויר וחודרת לליבה‪ ,‬אך היא מבינה שהיא צריכה‬               ‫בידיים רועדות‪ .‬בקול שבור מבכי הוא יאמר למוקדן‪:‬‬
 ‫להיות קרת רוח אם היא רוצה באמת לעזור ולתמוך‪ .‬אם‬               ‫"קשה לי‪ ,‬בואו קחו אותו‪ ,‬עייפתי מלנסות‪ ".‬באין כל‬
 ‫היא תישבר‪ ,‬כפי שהייתה רוצה‪ ,‬אם תבכה יחד איתו‪,‬‬                 ‫ניידת אחרת‪ ,‬היא נקראת על ידי המוקדן‪" :‬רעם ‪ ,651‬כאן‬
 ‫מי יעזור לו? אז היא אוספת את עצמה‪ ,‬נושמת נשימה‬                ‫י‪-‬ם‪ .‬גשו בבקשה לרחוב נתיב המזלות‪ .‬ליד בית הכנסת‬
 ‫עמוקה ומתפקדת בצורה מקצועית שאפילו היא לא‬
                                                               ‫*משרתת במשטרת ישראל זו השנה ה‪ .26-‬החלה את‬
                                         ‫ידעה שהיא מסוגלת לה‪.‬‬  ‫שירותה כלוחמת במחזור השני של לוחמות מג"ב ירושלים‬
                                                               ‫ובהמשך שירתה כלוחמת ביחידות נוספות‪ .‬מזה שלוש‬
‫‪59‬‬
                                                                          ‫שנים מדריכה בבית המורשת של משטרת ישראל‪.‬‬
                                                                                                 ‫‪1‬כל השמות בדויים למניעת זיהוי‪.‬‬
   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64