Page 60 - חוברת על"ה 20

‫הטלפון‪ .‬שעת הצוהריים בעיירה המנומנמת יחסית לא‬ ‫כונני מד"א מכניסים את הבחור הצעיר‪ ,‬ששמו יוסף‪,‬‬
‫רמז למה שהתרחש כעבור זמן קצר ובא לפתחה והזכיר‬ ‫אל תוך האמבולנס‪ .‬שם מנסים להרגיעו על ידי טיפול‬
‫ראשוני‪ .‬משם ייסע לטיפול בבית מרפא המתאים‬
‫לה אירוע אחר שאירע עשרים שנה קודם לכן‪.‬‬ ‫למצבו‪ .‬בתוך כך‪ ,‬האבא בוכה וממלמל‪" :‬לא הייתה לי‬
‫ברירה‪ .‬לא הייתה לי ברירה‪ ".‬שוב ושוב‪ .‬והיא חומלת‬
‫שנת ‪ ,2023‬הפעם היא מתגברת את אחת מתחנות‬
‫הדרום ומסייעת לשוטרי התחנה במילוי משימותיהם‬ ‫עליו כל כך‪.‬‬
‫בשל העומס הרב המוטל עליהם‪ .‬לצד השותף שלה‬
‫לניידת‪ ,‬בחור צעיר שאך זה התחיל שירותו‪ ,‬היא מקבלת‬
‫במחשוב אירוע לטיפול‪ .‬אח של אברהם מדווח שנעלם‬
‫מביתם ושקיים חשש לחייו שכן טרם צאתו הבטיח כי‬
‫יתאבד‪ .‬אין זו הפעם הראשונה‪ ,‬כך מספר לה האח דוד‪,‬‬
‫אבל בכל פעם החשש לחייו גדול‪ .‬לא‪ ,‬הוא אינו תוקפן‪,‬‬
‫רק אובדני‪ ,‬יספר לה כשייפגשו ויפצלו גזרות אחריות‪.‬‬
‫מתחילים בסריקות‪ :‬מי לרחובות שמכיוון מזרח ומי‬

‫לרחובות שמכיוון מערב‪.‬‬

‫"הוא שבר את הבית‪ .‬זרק כיסאות‪.‬‬ ‫שוטרת מג"ב בירושלים‪ .‬צילום‪ :‬דוברות המשטרה‬
‫הוא לא מוכן לקחת כדורים‪ .‬הוא‬
‫מסכן אותנו‪ .‬מילא אותי‪ ,‬אבל‬ ‫צפירה חדה מפלחת את האוויר וקוטעת את מחשבותיה‪.‬‬
‫אשתי‪ ...‬והילדים הצעירים‪ .‬מה‬ ‫שבת‪ .‬צפירה המכריזה על כניסתה של שבת המלכה‪.‬‬
‫אני יכול לעשות? אני לא יודע‪,‬‬ ‫נחת אופפת את העיר‪ .‬תוך דקות הרחובות מתמלאים‬
‫מה לעשות?! כואב לי כל כך‪ .‬עזרו‬ ‫אנשים‪ ,‬נשים וטף העושים דרכם בשמחה לבתי הכנסת‪.‬‬
‫לי!" זעקתו מפלחת את האוויר‬ ‫שלמה נכנס לביתו‪ ,‬שם יקבל את השבת עם משפחתו‪,‬‬
‫וחודרת לליבה‪ ,‬אך היא מבינה‬ ‫אך לא בשלמותה‪ .‬הבן בבית חולים‪ .‬הוא ייסע אליו אחר‬
‫שהיא צריכה להיות קרת רוח אם‬ ‫כך לביקור‪ .‬היא מאחלת רפואה שלמה ושבת שלום‪.‬‬
‫היא רוצה באמת לעזור ולתמוך‪.‬‬
‫אם היא תישבר‪ ,‬כפי שהייתה‬ ‫עולה חזרה לג'יפ להמשך משמרת‪.‬‬
‫רוצה‪ ,‬אם תבכה יחד איתו‪ ,‬מי‬
‫בלילה‪ ,‬בחלומה‪ ,‬היא רואה את שלמה קורא ליוסף‪.‬‬
‫יעזור לו?‬ ‫מתעוררת ומבינה שהפעם זה רק חלום‪ ,‬שהיא עוד‬
‫כואבת את כאבו של האבא שטיפלה בו אך שעות אחדות‬
‫היא מחלקת גזרות בינה ובין הנהג‪ ,‬מצליבים רחובות‪ .‬היא‬ ‫קודם‪ .‬יש אנשים ואירועים שממאנים לפרוח מזיכרונה‪.‬‬
‫זה אחד מהם‪ .‬שוב ושוב חוזרת ומהדהדת התודה שאמר‬
‫סורקת וסורקת‪ .‬מנסה לאתר על פי התמונה שבמכשיר‬ ‫להם שלמה בפרידתם ממנו‪" .‬תודה‪ ,‬תודה לכם‪ ,‬אין לי‬
‫מושג מה הייתי עושה בלי העזרה שלכם‪ .‬תודה‪ ".‬הכרת‬
‫הטלפון הנייד שלה‪ .‬לפתע‪ ,‬מגיע אביו של אברהם‪ .‬אדם‬
‫הטוב שהייתה בעיניו תמשיך ללוות אותה‪.‬‬
‫מרשים והדור פנים‪ .‬הוא מספר על בן חכם שבצבא לקה‬
‫עשרים שנה לאחר מכן‪ ,‬היא שוב פוגשת באבא ובבן‬
‫בהלם קרב והשתנה לבלי היכר‪ .‬מספר על ימים ולילות‬ ‫שמסרב לטיפול תרופתי‪ .‬גם הפעם לא תפעיל את‬
‫הסירנות‪ .‬אומנם בניידת הסיור הכחולה שבה היא‬
‫שהם מצמידים לו שמירה שלא יזיק לעצמו‪ ,‬שלא יממש‬ ‫נמצאת יש מערכת כריזה משוכללת‪ ,‬אבל אברהם‪,‬‬
‫הבן שברח‪ ,‬חושש מסירנות – כך אמר לה אחיו בשיחת‬
‫את תוכניותיו להתאבד‪ .‬במשך הזמן‪ ,‬האב מספר‪ ,‬הצליח‬

‫בנו להיות בזוגיות כמה פעמים‪ ,‬אבל תמיד זה נגמר‬

‫כשהפסיק ליטול כדורים ושב לגלות נטיות אובדניות‪.‬‬

‫גם הפעם כך היה‪ .‬הבחורה נטשה‪ ,‬ואברהם שוב ברח‬

‫כדי להתאבד‪.‬‬

‫מצאו אותו‪ ,‬הוא אומר‪ .‬הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד‪.‬‬

‫רק לשבת על גבעה‪ .‬אינו נושא נשק‪ .‬אינו מסוכן‪ .‬רק‬

‫עצוב מאוד‪ .‬עצוב כל כך‪.‬‬

‫‪60‬‬