Page 29 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

אין קיום ליהדות כולה, אך יחד עם זאת הוא רק אחד החלקים של האומה, הפזורה עדיין בכל חלקי תבל. שותפות זו של היהודים בארץ ובתפוצות אינה מעוגנת בתרבות ושפה משותפים לכול (הכיצד תיתכן אומה המושתת על תרבות אחת במצב זה? – י. ב), אלא בשותפות גורל ובזיכרונות קולקטיבים
המשותפים ליהודים בכל הדורות, אך בעיקר בדורות האחרונים, כלומר – השואה”.135 להשקפה זו יש ביטוי מוסדי שהוסדר ב”חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לא”י, תש”ג 1952” – “מדינת ישראל מכירה בהסתדרות הציונית העולמית כסוכנות המוסמכת שתוסיף לפעול במדינת ישראל, לפיתוח הארץ וישובה... ייעוד קיבוץ הגלויות, העומד במרכז משימותיהן של
מדינת ישראל ושל התנועה הציונית, מחייב מאמצים מתמידים של העם היהודי לתפוצותיו”.136 זהו הסדר אנומלי מבחינת מדינתית – מתן סמכויות של ממשלה לגוף אקס־טריטוריאלי אינו עומד בשום נורמה שלטונית פוליטית מקובלת, כל שכן כאשר מדובר במשימות מדינתיות ראשונות במעלה, כמו פיתוח הארץ ויישובה. מצב זה אינו הולם מדינה, אלא לכל היותר קהילה, ובלשונו של בני פלד –
“ועד הקהילה היהודית בפלסטינה־ א”י”.
ההיסטוריון יוסף גורני חשש שתפיסת הפלורליזם האתני הרווחת במערב, עשויה להצדיק את הא־ נורמליות של ישראל, אך אם ירחיק אותו פלורליזם לכת הוא עלול “לגרום לסטייה של תודעת האחדות היהודית מרעיון המרכז בארץ ישראל... אל תורת המרכזים של דובנוב, וממנה אל האידיאולוגיה של
הריכוזים של הבונד”.137 גורני חשש למעשה שהמציאות – המבטאת את ניצחון השקפתו הרוחנית של אחד העם בדבר ארץ ישראל כמרכז רוחני לתפוצות – תידחק על ידי תפיסות רוחניות שאינן ציוניות. אך מניתוח זה ניתן להסיק גם מסקנות על מהותה של הלאומיות בישראל, שהיא לאומיות רומנטית־אורגנית הנסבה על קולקטיב “היסטורי” ולא על קולקטיב טריטוריאלי, כמקובל בגישה הליברלית של המערב. עילם ציין שהציונות ראתה את עצמה כ”תנועת שחרור ותחייה לאומית של העם היהודי (...) מלכתחילה כתנועה מהפכנית, תנועה הבאה לחולל מהפכה במצבו של העם היהודי”.138 אך מבחינת הפילוסופיה של רוסו ושל קאנט ותפיסת הלאומיות הליברלית המערבית – הציונות כפי שהוגשמה היא בפועל בגדר מהפכה ריאקציונרית.139 היות ש”ישראל היא תולדה של תנועה אידיאולוגית שיצרה קהילה שהפכה למדינה”,140 היא השליכה על המדינה את שסעי מצוקותיה של קהילה זו, וכאן המקום לציין שוב מונח שטבע וינינגר – קונסטיטוציה פסיכית, כלומר מבנה נפשי של זהות המסביר את העובדה שמדינה נוהגת כקהילה.141 יוסף אגסי,
135 יונתן שפירא, הדמוקרטיה בישראל, מסדה, 1977, עמ’ 27. 136 חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי”ג-1952, מתוך: מירון מדזיני עמ’ 119־120. 137 יוסף גורני, החיפוש אחר הזהות הלאומית – מקומה של מדינת ישראל במחשבה היהודית הציבורית בשנים 1945־1987, ספרית אפיקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1991, עמ’ 332. 138 יגאל עילם, מחזון למדינה – בעיות מרכזיות בתולדות הציונות, סדרת “אוניברסיטה משודרת”, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1978, עמ’ 90. 139 ראו עוד אצל: יוסף ברנע “הציונות – האם היא תנועה מהפכנית?”, מתוך: בעיות בין לאומיות, חברה ומדינה, כרך ל”ב, מס’ 60, (1־2), 1993. 140 דן הורוביץ ומשה ליסק – מצוקות באוטופיה – ישראל חברה בעומס יתר, הוצאת עם עובד, 1990, עמ’ 9. יש להעיר כי השניים מחזיקים בגישת הפונקציונליזם שתאמה את ההגמוניה של השמאל הפועלי. 141 ההדגשה היא שלי.
29