Page 30 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023
P. 30
יהודית בובר אגסי ומשה בנט השתמשו בביטוי “אומת רפאים” לתאר דבר דומה: “אומת הרפאים של ישראל הוא העם היהודי, שהוא ספק אוסף של קהילות דתיות, ספק ישות אתנית, ובוודאי ישות היסטורית אבל לא גוף מדיני. ההצהרה בדבר שייכותם של היהודים לאומת רפאים אחת המתעלמת, מדעת ובכוונה תחילה, מן ההחלטה הפוליטית והאישית של מרבית יהודי המערב ומן הזהות הלאומית
שהללו בחרו לעצמם מרצון”.142
ט. הראש הישראלי - יהודי143
להבנת הראש הישראלי (ליתר דיוק “ישראלי ־ יהודי”) יש להבין תחילה את הראש הציוני, שבו עסקתי בפרקים הקודמים. לכך יש להוסיף את התרבות הפוליטית שעיצבה את הראש העברי. ראש זה צמח בתקופת המנדט, בעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה שבו הואץ תהליך המעבר “מיישוב למדינה”. יונתן שפירא מונה בספרו144 ארבעה עקרונות מרכזיים שהשפיעו על התנהלותה של המדינה בעשורים הראשונים לקיומה: הלאומיות היהודית בגרסתה הציונית, הדת היהודית, סוציאליזם קולקטיביסטי,
ודמוקרטיה בגרסתה הפורמלית. בישראל הצעירה הוצמדו לעקרון הקולקטיביסטי שלושה כללים: עקרון ההתנדבות, שתבע מכל אזרח לפעול למען הכלל (או “הלאום”) ללא תגמול חומרי; עקרון השוויון הכלכלי, שקבע שיש לקבוע שכר שווה לכל העובדים ללא התחשבות בסוג עבודתו או במידת אחריותו; ועקרון ההתיישבות ה”עובדת”, כלומר ביישובים השיתופיים, ובראשם הקיבוץ. שלושת העקרונות הללו הרכיבו את דמות החלוץ. נוסף לעקרונות אלה חשוב להדגיש מאפיין נוסף145 – אי ההפרדה בין הדת לבין הלאום. זווית ראייה
מעניינת בהקשר זה נתן חוקר מדע המדינה שאול קנצלר, שעמד על השפעתה הכמעט טוטליטרית של האידיאולוגיה בתקופת היישוב – “האידיאולוגיה היא מעין כרטיס ביקור, זהות אידיאית, שיש והיא לתועלתו ויש והיא בעוכריו”, אך בחברה הישראלית הפכה האידיאולוגיה למעין תודעה כוזבת,146 כלומר עברה רציונליזציה סובייקטיבית, לא מציאותית, שבעזרתה מבקש הדרג הפוליטי הבכיר לשמר
אינטרסים פרטיקולריים שונים ולהגן עליהם. אף שקנצלר אינו נוקב מפורשות במונח “רפובליקניזם”, הוא מצביע על היעדרם של יסודות המאפיינים משטר זה – תכנון לאומי, יעד לאומי מוסכם ביחס לגבולות, קביעה חד משמעית של מעמד התושבים, חוקה נורמטיבית.147 הרפובליקניזם אפיין את ההגות הכנענית עוד טרם ההכרזה על הקמת המדינה – עוד ב”משא הפתיחה” מבקר רטוש את בן גוריון: “נושא את מליצותיו על מדינה עברית ועצמאות
142 בובר, אגסי – בובר וברנט מיהו ישראלי הוצאת כיוונים 1991, עמ’ 13. כמו כן ראו אצל בועז עברון בפרק “זכות בקשרים מוחשיים”, עמ’ 149־155. 143 מאחר שעסקתי כבר בראש הישראלי־היהודי בפרק שניים עשר של ספרי הקודם: מדינת הלא לאום, הרהורים על לאומיות ועל דמוקרטיה בישראל (עמ’ 156־172), בכותרת “הראש הישראלי: חינוך ופסיכולוגיה קולקטיבית״ – אתייחס בקצרה לאותן סוגיות ואפתח סוגיה חדשה. 144 הדמוקרטיה בישראל, הוצאת מסדה, 1977. 145 שפירא, עמ’ 22. 146 ההדגשה היא שלי. תפיסה זו מתכתבת עם תפיסת המיתוס הציוני מאז הקמת המדינה שפיתח אגסי. 147 בספרי הקודם: מדינת הלא לאום, בפרק מס’ 5 עמ’ 72.
30
