Page 45 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

שהדברים התגבשו בתודעתו באוגוסט 1939”207. הפעיל הכנעני משה גיורא מקדים את מועד הייסוד לשלהי 1938208. לדעתי הכנעניות לא נוסדה ברגע אחד של כינוס או הכרזה, אלא בתהליך שבו התגבשה תודעתו של הנוערביישובהעברי,החילמעשהכ”עוּברלאומי”המנותקבפועלמיהדותאירופה.סגנונושלרטוש בכתב אל הנוער העברי היה חריף במיוחד, בעיקר על רקע השואה, אך נראה שבארץ סברו עדיין כי מדובר בטבח, “פוגרום”, כמו ברבים שהיו בהיסטוריה, ולא בהשמדה טוטלית. עברון מבחין בין המושג “עברי” אצל הכנענים, ובין המושג “עברי” בתפיסות של ציונים כגון שאול טשרניחובסקי ודוד בן גוריון. הציונות שאפה באותה עת להפוך את “היהודי” ל”עברי”, “צעד שכפי שראינו כולל את סתירתו בתוכו, מהיותו כרוך בהנחה שהיהודי הוא ‘עברי בכוח”, היינו שהקשר היסודי הוא עדין אתני עדתי ולא טריטוריאלי אזרחי – (ולפיכך) הגיעה ה’כנעניות’ לכלל נתק מוחלט. אין ‘מצע משותף’ ליהודי ולעברי. אלו הן הוויות סותרות, שאינן נמצאות באותו מישור קיומי. הציונות הרשמית, כפי שראינו לעיל, רואה את היהודי כ’חומר גלם’, כמכשיר וכאמצעי של ה’עברי’, ומצד שני ניתן אפוא לראות את ה’עברי’, אולם ה’עברי’ יצר מצב שבו אין הוא יכול עוד להתקיים בלי היהודי. ה’כנענות’ מנתקת את הקשר הזה. העברי אינו צריך ליהודי. אין הוא המשך אוטופי של היהודי, אין הוא ‘הגשמת חזונה המשיחי של היהדות’.”209 עברון מבקר את ניסיון הניתוק הזה ומפרט את הבעיות העקרוניות העולות ממנו: “הבעיה הראשונה והעיקרית היא שאפילו נקבל את הטיעונים בדבר קיומה של תרבות עברית קדומה ששרדה בכל ‘ארץ הקדם’, הרי הגיעה זו אלינו בעיקר באמצעות היהדות, שהמשיכה ליצור בעברית כשפתה הראשית (נוסף ללשונות משניות כגון ארמית, ערבית או יידיש) במשך מאות שנים רבות אחרי תמותת התרבות העברית העתיקה. לפיכך אין כל אפשרות להפריד את היסודות הבודדים והרחוקים של העבריות הקדומה מההצברים העצומים והעשירים של התרבות היהודית שנוספו עליהם, ואף פירשום מחדש”210. הערת אורנן על כך: “אין צורך (בכך). אפשר לקלוט מה שנרצה ולהתוות מה שנרצה”211. נוסף על תשובת אורנן יש להעיר שהתרבות והלשון היא של אומה חדשה, וסביר שאם אומה זו תכיר בעצם קיומה, תשכיל מערכת החינוך שלה לבנות תרבות לאומית מודרנית, גם אם “תשליך” את הלאומיות אל עבר היסטורי רחוק.
המשך ביקורתו של עברון היא באותה רוח, והוא מבטא בה קו מסורתי ־ שמרני הלוכד את המודרניות: “אין שום אפשרות לדלג על פני 2,500 שנה ולגנוזן. תודעת ה’עבריות’, גם אם תתפתח אומה ישראלית ־ עברית הנבדלת במפורש מהיהדות, תהיה בהכרח בעלת זיקה עמוקה ביותר אל רבדיה היהודיים, כשם שאי אפשר להפריד את תודעתם של עמי אירופה המודרניים החילוניים מעולם המחשבה והתחושה הנוצרי ומתפקידה המכריע של הנצרות, וביחוד הכנסייה הקאתולית, בעיצובה של אירופה המודרנית, וכשם שאי אפשר, מאידך גיסא, להפריד את תודעתם של העמים דוברי עברית מעולם המחשבה והתחושה האיסלאמיות, ומדובר אף בנוצרים וביהודים שבתוכם. תודעה לאומית עברית תהיה תמיד בעלת זיקה ליהדות. אין אפשרות ליצור ‘אומה עברית בארץ העבריים’ הקשורה אך ורק בטריטוריה
207 יהושע פורת, שלח ועט בידו, חייו של אוריאל שלח (יונתן רטוש), הוצאת מחברות לספרות, 1989, עמ’ 191. 208 משה גיורא, “האמת על הכנענים”, אתגר, 14.6.1962. 209 בועז עברון, עמ’ 354. 210 שם, שם. 211 שם, עמ’ 356.
45