Page 48 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

הוא קושר את תפיסת הלאום הישראלי בצורך בהפרדה בין מוסדות הדת למוסדות המדינה (כזכור היה אורנן ממייסדיה ומפעיליה המרכזיים של הליגה למניעת כפייה דתית ואחר כך של התנועה החילונית הישראלית). המעבר מתפיסת לאום עברי לתפיסת לאום ישראלי פותח אפשרות לקיומו של לאום אזרחי בחברה דו לשונית! שנים לאחר מכן, ב־2003, כתב לי אורנן: “לימוד (הערבית) המדוברת בבתי הספר העבריים יחזק תהליך ההתאוששות של המדוברת וקבלתה כשפה אמיתית, שבה ולא בזולתה יוכל אדם שגדל על השפה הזאת בביתו להתבטא כפי שראוי שיתבטא”.221 הדברים מתחדדים במכתב נוסף (שנשלח אליי גם הוא בדואר אלקטרוני): “ערבית מדוברת ראוי ללמד בכול בתי הספר. בתי הספר ראוי שיהיו משותפים ולא לפי ‘מגזרים’, אבל תנאי לכך שיילמדו בכול בתי הספר גם עברית וגם ערבית. לעולם יש להתחיל בלימוד השפה המדוברת ובכיתות גבוהות יותר צריך ללמד גם ערבית ספרותית, בלי הבדל בשאלה מיהו התלמיד. אמנם אי אפשר להגיע להישגים של ממש בלימוד הערבית הספרותית, אבל לרמה שתאפשר גם קריאה בטקסטים בני ימנו אפשר להגיע”222. את התפיסה הכנענית המקורית אפשר להגדיר כרפובליקאית (בנוסח צרפת), אך אורנן חרג ממנה לכיוון ליברלי ולאחר מכן הגיע אף לתפיסה רב תרבותית, לפחות מבחינת מעמד השפה הערבית, ויש בכך כדי להעיד על הפוטנציאל הרב של הגותו. אורנן אינו נעצר בנקודה זו, וכך הוא כותב (באותה ההתכתבות) במענה לשאלה “מה דעתך על תפיסת המדינה הרב תרבותית?” “בתור עיקרון זה נראה לי בהחלט. גם ביחס לישראל אינני חושב שניתן לאסור על הרב תרבותיות. אני חושב שלנוכח שתי התרבויות הבאות בחשבון, כל צד יכול רק להרוויח מהכרה בעיקרון זה. לכל ילד ישראלי ראוי שתהיה פתיחות לתרבות שלא גדל עליה, והתוצאה תהיה יתר נכונות לקבל את מי שאינו כצלמך בלי שום גבולות גם לחברתך”223. שאלתי הבאה הייתה “האם יש הבדלים בינך לבין אהרן אמיר”, ועליה הוא ענה כדלהלן: “אינני יודע. תשפוט אתה. ברור לי שדעתי התיאורטיות מוכרחות להיסוג בפני המציאות שהממשלות היהודיות הביאו עלינו. כלומר גם אם אטען שהכול ‘צריך להיות’ לפי מה שהאמנו כשפעלנו בוועד לגיבוש ובתנועת העבריים הצעירים – איזה ערך יהיה לטענות? לכן עלי להתבונן בכל עת על מצב הדברים ולפי זה לחשוב על פעולות – לא ‘מה שהממשלה צריכה לעשות כעת’, אלא שאני כאדם יכול לנסות בדרכים אפשרויות ולהשפיע כך או כך”224.
ארבע הנחות מוצא בביקורת
ביקורתו של עברון על האידיאולוגיה מתמקדת ב”ארבע הנחות מכללא פוליטיות (ה)נתונות ביסוד החשיבה ה’כנענית’: הטענה הראשונה היא “שהסובייקט של מדינה היא האומה, או לחלופין – המדינה
היא הביטוי הפוליטי של האומה. מבחינה זו אין ה’כנעניות’ שונה מהתפיסה הפוליטית הציונית, הרואה
221 מייל אורנן למחבר, 25.10.2003. 222 מייל אורנן למחבר, 13.6.2004. 223 שם, שם. 224 שם, שם.
48