Page 49 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

את ישראל כביטוי הפוליטי של העם היהודי – בהבדל זה שאליבא ד’כנעניות’ אין העם היהודי כשיר להיות סובייקט המדינה משום שאינו עם. ואילו התפיסה הציונית, מצידה, מקבלת כמובן מאליו את ההנחות היסוד של התנועות הלאומיות ה’אינטגראליות’ האירופיות”225. ליד דברים אלו כתב אורנן: “שטות לומר זאת, יש הבדל מהותי”. ההבדל אכן הוא מהותי. ראשית, הכנענים לא הכירו בכך שהיהודים הם בגדר עם, ולכן הניסוח “אין העם היהודי כשיר להיות סובייקט המדינה משום שאינו עם” הוא בגדר אוקסימורון. שנית, הציונות הייתה רלבנטית רק לחלק מהיהודים, אפילו לחלק קטן, ולבטח לא הייתה זו התנועה הלאומית שלהם ובה”א הידיעה. שלישית, השוואה זו אינה לוקחת בחשבון באיזו לאומיות אוחזת הכנעניות. היא אינה אחזה בתפיסה האינטגרלית או האורגנית, אלא בלאומיות המערבית, הפוליטית, האזרחית, ולכן היא לאומיות אינקלוסיבית, ולא אקסקלוסיבית כמו זו הציונית! הטענההשנייההיא:“המדינהחייבתלהיותבעלתגודלועוצמהמספיקיםלִייזּוָמהשלפעילותעצמאית. מבחינה זו, אין אף אחת ממדינות המזרח התיכון, היינו: ישראל, סוריה, ירדן, לבנון ואולי אף עיראק ומצרים, המסוגלת לנהל מדיניות עצמאית לאמיתה”226. עברון עצמו שאף לכינון מסגרת על מדינתית משותפת באזור, בייחוד בעת פעילותו בתנועת ״הפעולה השמית״, שעקרונותיה היו אומה חדשה, השתרשות במרחב השמי ויצירת “חטיבה אפראסית” (אפריקאית־ אסייתית) כמשקל נגד למעורבות המעצמות. הטענה השלישית היא “כדי שהאזור יהיה עצמאי באמת, חייבים התהליכים הפוליטיים המתרחשים בו לנבוע מצורכי האזור עצמו, לא משיקולים חיצונים לאזור”227. לטענה זו יסכימו גם הכנענים, כי הם (כמו חברי הפעולה השמית) צידדו בדה קולוניזציה של האזור. הטענה הרביעית: “ליכודו ועוצמתו של האזור אינם יכולים אפוא להתבסס על העם היהודי או על העם הערבי. ולא רק משום שעמים אלה קשורים עם מהויות רחבות הרבה יותר בארצות זרות ורחוקות, אלא גם משום שמעצם הגדרתן של שתי מהויות אלו משתמעת סגירותן בפני כל גורם חיצוני. אליבא ד’כנענים’ קשורות שתיהן בתרבויות דתיות סתגרניות ועדתיות, חסרות סובלנות. ניסיון של כל אחת מהן להשתלט על ‘ארץ הקדם’ משמעו דיכוי, כפיה, או אף גירוש והשמדה של כל גורם אתני ־ עדתי או לאומי אחר... יתר על כן, הניתוח ‘הכנעני’ את טיבם של העם היהודי וההיסטוריה היהודית (ניתוח שהמחבר מקבלו בחלקו – י. ב) קובע שזהו עם לא־טריטוריאלי, שהעלייה ארצה הייתה תמיד, בעיקרה, עליית מצוקה בלבד, ושאין סיכוי לגייס מעם זה את הרזרבות האנושיות הדרושות לגיבוש האזור”228. מכאן ממשיך עברון ומתייחס להצעת הפדרציה: “אפילו תקום פדרציה מזרח תיכונית כזאת של מדינה יהודית יחד עם מדינות ערב, עדיין יהיה כל מרכיב בפדרציה מושפע מכוחות ומאינטרסים חוץ אזוריים משלו, ואלה יגרמו בהכרח לכך שהפדרציה תהיה רופפת ביותר וניתנת לשיסוע ופירוק בנקל. לכן נחוץ מבנה לכיד הרבה יותר, המושתת לא על הכוחות האזוריים כפי שהם אלא על בסיס מסוג חדש, העשוי לשמש כמצע משותף לכל האוכלוסיות היושבות באזור. בהקשר זה אפשר לראות את פיתוח האידיאה
ה’כנענית’ כיצירה מכוונת של מיתוס לבדי באזור, כדי לנטרל באמצעותו את ההשפעות הסירקוזיות
225 עברון, עמ’ 359. 226 שם, שם. 227 שם, עמ’ 360. 228 שם, עמ’ 361.
49