Page 51 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

תוקפנית, ולגבי כיבוש יש לקחת בחשבון את נכונותה של המדינה הכובשת לשלב כאזרחים שווים את תושבי השטחים שנכבשו. במלחמת ששת הימים למשל הנחיתה ישראל את המכה הראשונה, אך לא הייתה הצד התוקפן שהפר את הסטטוס קוו של שביתת הנשק, ולא היו לה תכניות לאומיות מוגדרות ומוסכמות ביחס לטריטוריות שכבשה. מבחינה זו צודק בני פלד בביקורתו שמאז מלחמה זו לא נהגה ישראל כמדינה אלא כוועד קהילה. כמו כן אין לשכוח שישראל היא אתנוקרטיה, וכיבושן של טריטוריות
בעלות אוכלוסייה לא יהודית ועוינת, גרם להחרפת האתנוקרטיה באזורים אלו. בנקודה זו מעלה עברון טענה נכונה נגד הכנענים (אשר אינה תקפה ביחס לאורנן), והיא מתייחסת לשיתוף הפעולה של כמה מהם עם תנועת ״גוש אמונים״. עקב חשיבותה של טענה זו היא תובא כמעט במלואה: “וכאן הפן השני, הנסתר יותר, של הטפה זו: ההנחה שעצם מעשה הכיבוש, שיכניס תחת שלטון ישראל יותר ויותר אוכלוסים לא יהודים, יכריח את ישראל להתנער אט אט מאופייה היהודי ־בלעדי ולהתחיל לפתח מסגרת מדינית עברית טריטוריאלית. בשל כך התנגדו ה’כנענים’ להוראת הערבית בבתי הספר הישראלים שנועדו לאוכלוסייה הערבית, ודרשו שספרי הלימוד יהיו חד לשוניים לכל ילדי המדינה, עם הפרדה ברורה בין החינוך הלאומי ־חילוני העברי הניתן לכול, ובין ההבדלים העדתיים ־ דתיים. למעשה הם המליצו על מדיניות הדומה למדיניות ה’רוסיפיקציה’ של הצארים, או לניסיונות הגרמנים והצרפתים, כל אחד בתורו, לכפות את לשונם על אוכלוסי אלזאס־ לורין, כדי להפכם לחלק בלתי נפרד מהאומה הצרפתית (או הגרמנית)...(יש לשים לב שעברון משווה את צרפת הרפובליקאית לרוסיה האבסולוטית (!) – י. ב) התוצאה הדיאלקטית, הגרוטסקית, של גישה זו הייתה תמיכתם העקבית של רטוש ו’הכנענים’ האורתודוכסים (תואר אירוני הרומז על ותק ועל דתיות בו זמנית – י. ב) בהתנחלויותיהם של אנשי ‘גוש אמונים’, חרף העובדה שאלה הם הניגוד ל’כנעניות’. ההנחה ה’כנענית’ בעניין זה היא כדלקמן: כיבוש שטחי ‘ארץ קדם’ וההתנחלות בה יביאו לערבוב אוכלוסים. המתנחלים, אף כי הם יהודים דתיים מסתגרים, הם, שלא מדעת, נושאי התרבות העברית, הגם שבצורה דתית מעוותת. עליונותה של תרבות זו תביא בהדרגה לפעפועה ולחדירתה אל האוכלוסייה הלא יהודית ול’עיברותה’, כפי שקרה במידה מסוימת בשטחי ישראל ‘הישנה’”... תהליך התנחלות יביא למצב בלתי הפיך, מצב שממנו אין חזרה עוד, ואז יסופחו אזורים אלה למדינת ישראל וכך תיווצר האפשרות להיאבק על זכויות וחובות שוות של אוכלוסיהם, על החדרת התרבות העברית לבני כל העדות והדתות, ועל הפרדת הדת מן המדינה המורחבת, שקרוב למחצית אוכלוסייה כבר לא יהודים. כלומר, התנחלות ‘גוש אמונים’ הדתי מהוות צעד דיאלקטי לקראת הקמת ‘ארץ קדם’ העברית העומדת מעל כל חלוקה אתנית, דתית או קהילתית והמלכדת את כל האוכלוסייה במסגרת של אומה אחת, האומה העברית. תפיסה זו מניחה, כמובן, שההוגים ה’כנענים’ קשובים אל התהליכים האמיתיים של ההיסטוריה ומבינים אותם, שהם שותפים לסוד ‘עורמת התבונה’ מבית מדרשו של הגל. מבחינה זו אין אולי הבדל רב כל כך ביניהם לבין מנהגיו של ‘גוש אמונים’, הבטוחים שמעשיהם תואמים את תכנית הגאולה המשיחית האלוהית של עם ישראל. גישתם של ה’כנענים’ האורתודוכסים לגבי ההתנחלות בשטחים הכבושים לוקה בחוסר הבנה מספקת של תהליכים סוציולוגיים ופוליטיים ובפרימיטיביות
תפיסתית מסוימת, כאילו ‘ערבוב’ יוליך בהכרח ל’מיזוג’”.233 אולם בניגוד לציפיות הכנענים, טוען עברון, ההתנחלות מחדדת “עוד יותר את התודעה הלאומית הנפרדת של המדוכאים, בניגוד לכל התפיסות ה’כנעניות’, ותודעה זו נוצרת לעיתים קרובות במקום שלא הייתה קיימת קודם לכן כל תודעה לאומית. הלחץ החיצוני יוצר אותה, כפי שקרה במידה רבה
51
233 שם, עמ’ 364־365.