Page 59 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

המוצעת לא יהיה זכאי לבחור באזרחות המדינה היהודית המוצעת, ושום יהודי היושב במדינה היהודית המוצעת לא יהיה זכאי לבחור באזרחות המדינה הערבית המוצעת...ערבים היושבים בשטח המדינה היהודית המוצעת ויהודים היושבים בשטח המדינה הערבית המוצעת, שימסרו מודעה בחתימת ידם שיש בדעתם לבחור באזרחות המדינה האחרת, יהיו זכאים להצביע בבחירות לאסיפה המכוננת של אותה מדינה, אך לא בבחירות לאסיפה המכוננת של המדינה שהם יושבים
בה"244. סיכומו של דבר, המדינות האמורות לקום היו מדינות דמוקרטיות תחוקתיות, ולמרות הגדרתן כ"יהודית" או "ערבית", יכלו לכלול אוכלוסיות אתנית של המדינה השכנה, ובלבד שהמחויבות הנה לאזרחות של אותה מדינה. המנגנון של יכולת בחירת אזרחות של המדינה האחרת, חפן בתוכו גם את האפשרות של אי בחירה של אזרחות המדינה האחרת, ובכל מקרה השליט את האזרחות מעל המוצא הלאומי. כפי שיתברר במהלך מאמר זה, יסוד זה של השלטה, איבד מעצם חיוניתו והשליט את ה"יהודי" כמושג אתני/ דתי מעל מושג ה"ישראלי "הפוליטי, כך שהאזרחות הוכפפה למעשה לאתניות המדינה, שבפועל משלב מוקדם בהקמתה הפכה לאתנוקרטיה וזו הינה סוגיה הראויה למאמר בפני עצמו. הכרזת העצמאות, שאינה חוקה, ואסיפה מכוננת ללא חוקה "בהכרזת (העצמאות) ניכרת נאמנות רבה להחלטת החלוקה של האו"ם, ויש בה אף הסתמכות על ההחלטה כבסיס לזכותו של העם היהודי להקמת מדינתו", מסבירים המשפטנים התחוקתים אמנון רובינשטיין וברק מדינה, בהסבר קונצנזסואלי, המסביר גם מדוע אין ההכרזה בגדר חוקה באשר "הקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה (תעשה) בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת, לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948"245. המתווה היה אמור להיות תלת שלבי: "בראשון, "מועצת המדינה הזמנית", שלא נבחרה, תכהן כרשות מחוקקת, בשני "אסיפה מכוננת", שתיבחר בבחירות חופשיות, תקבע את החוקה, ובכלל זה את ההסדרים להקמת מוסדות שלטון נבחרים וסדירים. במקביל לה אמורה הייתה להמשיך ולפעול "מועצת המדינה הזמנית", ובשלב השלישי, שלב הקבע, הגוף שייבחר בהתאם להסדרים שייקבעו בחוקה יכהן כרשות מחוקקת"246. רובינשטיין ומדינה מסבירים ש"מועצת המדינה הזמנית חוקקה גם את פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, תש"ט – 1948, בה נקבעו ההסדרים, לפיהם ייערכו הבחירות לגוף שאמור היה לחבר את החוקה. בשל התמשכות המלחמה התקיימו הבחירות רק ב-25 בינואר 1949"247. ההכרזה קבעה שמועצת המדינה הזמנית תוסיף לכהן לצידה של האספה המכוננת עד ליום בו ייכונו המוסדות הסדירים על פי החוקה, אך בניגוד לכך קבעה המועצה ב-14 לינואר 1949, שהיא תתפזר בעת כינוס האסיפה המכוננת ושכל סמכויותיה ובכלל זאת סמכותה כ"רשות מחוקקת", יועברו לאסיפה המכוננת (סעיפים 1 ו 3 לפקודת המעבר לאסיפה המכוננת, תשי"ט- 1949).
בהתאם גם נקבע ש"הממשלה הזמנית תוסיף לכהן עד להקמת ממשלה חדשה על פי האסיפה המכוננת"(סעיף 4 לפקודה). ביסודה של החלטה זו עמדה התפיסה, כי אין זה ראוי שגוף בלתי
244 שם, עמ’ 59. 245 אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, כרך א: עקרונות יסוד, 2005, הוצאת שוקן עמ’ 35. 246 שם, שם. 247 שם, עמ’ 36.
59