Page 66 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

ניתנה לאוכלוסיית אויב עד אתמול ,שסופחה לשטח המדינה וזאת ללא שום תהליך של הצטרפות כאזרחים לאומה. ברם גם טענה זו היא בעיתית משום שלא היה קיים מושג "אזרחות ישראלית", שהיה יוצר בהכרח את הישראלי הפוליטי של אותה מדינה. יש לזכור שחוק האזרחות התקבל רק בשנת 1952, כך שלא רק הבחירות לאסיפה המכוננת אלא גם לכנסת השנייה, לא היו בחירות של אזרחים אלא של אוכלוסייה שניתנה לה זכות בחירה. זוהי טענה שהמחקר בסוגיה מתעלם ממנה לחלוטין, והיא חשובה באשר היא משקפת את האנומליה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית, אנומליה שגם תחריף מעצם אי חיבור החוקה וקבלת "החלטת" או "פשרת הררי" בהמשך דבריו כותב ג'בארין הדברים הבאים: "עד כה, המחקר על הבחירות הראשונות לכנסת בשנת 1949 לא עמד על החשיבות המיוחדת של השתתפות הפלסטינים בבחירות אלא התייחס אל ההשתתפות הזו כאל נגזרת של אזרחות קיימת, כאילו האזרחות כבר התממשה בפועל והנה מצב נתון"267. אולם אותה התייחסות הייתה קיימת גם כלפי הציבור העברי (ישראלי - יהודי) מצד החוקרים, שלא עמדו על הבעייתיות מעצם ההתייחסות אל ההשתתפות כאל נגזרת של אזרחות קיימת, כאילו האזרחות כבר התממשה בפועל והינה מצב נתון. טענתו השנייה של ג'ברין הנה ש"הנורמות שנקבעו ברגע ההובסיאני הוסיפו לעצב את מערכת המשפט גם לאחר המהפכה החוקתית, משום שלאחר הרגע ההובסיאני, שהיה קולוניאלי בטבעו, מערכת המשפט וסוגיית אזרחותם של הפלסטינים לא עברו תהליך של דה- קולוניזציה"268. לא אעסוק בסוגיה של היות המשטר בישראל פרי קולוניזציה ואסתפק בהערה שהגם הקולוניאליות (בתקופה העותומאנית ללא חסות ישירה של מעצמה), נוצר עובר "עברי", שלמרבה הצער היה עובר של לאום אקסלוסיבי ולא אינקלוסיבי, אך זו סוגיה העומדת מחוץ למאמר זה. ג'ברין עומד על הנורמות של הרגע ההובסיאני (מבחינת היחס לכינון הריבונות) בשנים 1949- 1950 ומתייחס ל"התחלות החדשות" כלומר "תהליכים של אזרוח" ודה קולוניזציה ומבקר את הספרות המשפטית בישראל משום שלא עסקה: "בשאלה הבסיסית: האם אזרחותם של הפלסטינים עברה תהליך של דה-קולוניזציה או "התחלה חדשה"269 תוך שהוא מזכיר את תפיסת ויל קמילקה שהתהליכים הללו התרחשו "בשלושה שלבים: השלב הראשון היה דה קולוניזציה של האזרחות, השלב השני התנועה לזכויות אזרח למען אינטגרציה, והשלב השלישי היה כרוך במאבק למען רב תרבותיות"270 . כדי לא להרחיב מעבר לרצוי אציין רק שחולשת האזרחות (כעולה במאמר זה)לא אפשרה לשיח זכויות האזרח לחרוג מעבר לשיח זכויות משפטיות מתוך עיגון האזרחות בשיח של "פטריוטיזם תחוקתי". חולשת ההיבט הליברלי של המרכיב הדמוקרטי (כשבפועל הייתה ישראל למעשה אתנוקרטיה) לא אפשרה את המעבר למאבק רב תרבותי על בסיס ליברלי משותף. ג'ברין המגדיר את האזרחות הקולוניאלית כ"אזרחות המבוססת על היררכיה אתנית מוסדית המביאה לידי פגיעות האזרח ולידי שליטה ופיקוח של המדינה על המרכיבים החלים על האזרח
267 שם, עמ’ 10. 268 שם, שם. 269 שם, עמ’ 13. 270 הערה מס’ 5, שם.
66