Page 71 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023
P. 71
בפתח מאמר נאומו, יום לפני חקיקת "חוק השבות"282 צועד שר הפנים בערוץ הדמוקרטי המערבי ומסביר ש"מדינה ואזרחי מדינה – שני מושגים שלובים הם. אין מדינה מוגדרת כל צרכה בלא שאזרחיה אף הם יהיו מוגדרים בתור שכאלה". אולם שר הפנים מבחין את אזרחות פורמלית נורמטיבית לבין אזרחות בפועל בהסבירו ש" אין זאת אומרת שבתקופת שנתיים זו ( הכוונה מאז הקמת המדינה-י.ב.) הייתה המדינה בלי אזרחים. אזרחות ישראלית "למעשה" הייתה קיימת לכתחילה גם בלי חוק אזרחות כשם שהטריטוריה של מדינת ישראל קיימת אף על פי שעדיין לא הוגדרה ולא תוארה בשום מעשה חקיקה". מיד ממשיך השר להסביר את הקיום למעשה של אזרחות זו (תוך התעלמות מבעיות שנוצרו מהעדר דרכונים):"ואכן נזכרה האזרחות הישראלית בתעודות שונות. הן בתעודות מסע המיועדות לשימוש בחוץ לארץ והן בתעודות זהות המכוונה לשימוש בארץ. אולם" באזרחות למעשה לא די." וכאן נאמרת אמירת המפתח לאמור:" כדי שתיהפך למעמד אזרחי משפטי, מן הצורך שהאזרחות תתבסס על חוק מפורש ושכל אדם יוכל להוכיח את אזרחותו – או את איבודה – בהסתמכו על הוראה מפורשת באחד מחוקי הכנסת". בנקודה זו עומד שר הפנים על החריגות (עד כדי אנומליה) של ישראל באשר לטענתו ברוב המדינות זכות הבחירה ניתנת רק לאזרחים (היש מדינות הנותנות זכות בחירה לפרלמנט לתושבי קבע?! י.ב) ברם" בבחירות לכנסת זו הייתה זכות הבחירה לא דווקא לאזרחים אלא לכל אלה שהיו תושבי ישראל בתאריך מסוים ללא הבדל נתינותם או אזרחותם (ליתר דיוק תושבי תחום השליטה של הממשלה, באשר לישראל וטרם נקבעו גבולות-י.ב.)". ההסבר לכך הינו ש"בזמן הבחירות ההן עדיין שלא היה לנו חוק אזרחות והאזרחות הישראלית לא יכלה אפוא, להיות תנאי לזכות הבחירה. אפשר שבעתיד (ודומה שריקון אפשרות זו כבר היה ידוע לשר) – אחרי קבלת חוק האזרחות –נלך גם אנחנו בדרך המקובלת וניתן את זכות הבחירה לאזרחים בלבד". בהמשך הנאום עמד השר על הקושי שנוצר ברמת יחסים בין ממשלתיים בשל העדר חוק אזרחות, כמו גם מבחינת האנשים הפרטיים, כמו גם נציגי המדינה בחו"ל, ומסוגיה זו הוא עובר לסוגית הקשר בין אזרחות לבין הזיקה בין היהודי לבין העם היהודי, ובניסוח אורגני (המבטא את מיתוס אחדות העם היהודי ההיסטורית) הוא מסביר ש"חוק האזרחות אינו יוצר ואינו מחדש את הקשר בין היהודי לבין העם היהודי. קשר זה בין הפרט לעמו לא נפסק לעולם (שהרי יהודי שהתנצר נשאר להיות יהודי מחד, ומהבחינה הציונית כל היהודים מהווים עם אחד שמימוש הלאומי הינו רק בישראל-י.ב.) והוסיף להתקיים בכל דורות פיזורנו בגלות". לעומת זיקה אורגנית זו ,מופרדת האזרחות כביטוי חיצוני פורמלי משפטי כזהות שבכינונה חפץ השר הגם השיח הנסב על "הקשר המשפטי מדיני בין הפרט לבין מדינתו, אותו קשר שהיהודי היה חסר אותו והיה עורג אליו מאז ביטול העצמאות היהודית לפני אלפיים שנה (ההיתה אזרחות לפני כאלפיים שנה?!) ועד לחידושה בימינו – את הקשר הזה יחדש החוק". כהמשך לתפיסתו האורגנית מסביר השר, שאזרחות היהודים בארצות פיזרום הייתה בגדר "אזרחות בארץ לא להם" (ובכך הופכם לגייס חמישי, גרמנים וצרפתים בני דת משה שלחמו במלחמת העולם הראשונה משני צדי המתרס), בעוד ש"עכשיו, עם הקמת המדינה היהודית, יהיה
71
282 “חוקה אחת לגר ולתושב”, הצופה מיום 5.7.1950.
