Page 96 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

סעיף 1 בפרק א – מגילת הזכויות של עם ישראל, נסב על גבולות הארץ ההיסטוריים, לעומת גבולות הזמניים של מדינת ישראל. סעיף 2 מעניק לכל יהודי זכות לעלות לארץ, "להשתקע בה וליהנות מזכויות תושביה". זאת ועוד, "כל יהודי, גם אם מקום מושבו הוא בחו"ל, זכאי לרכוש לו אזרחות ישראלית על
ידי מתן הצהרה נאותה לפני שלטונות ישראל, כפי שיקבע בחוק האזרחות".329
פרק ב', סעיף 5 בפרק ב' כמו נכתב כנגד מנסחי חוק הלאום כעבור כ־70 שנה: ("1. במדינת ישראל שווים בני האדם, בפני החוק, ושווה כבודם האישי. 2. בשום מקרה לא תהא המדינה מפלה אדם לטובה או לרעה, בשום מידה שהיא, מטעמי גזע, צבע עור, דת, לשון, מין או מטעמי
מוצא לאומי, חברתי או עדתי, מטעמי השקפות פוליטיות או אחרות או מטעמי רכוש וקניין". לנוכח ההעדפות החלות כיום בין השאר בתחום המקרקעין וסוגי ההתיישבות, ראוי לקרוא את סעיף 6 (2-א): "החוק יטיל עונשים א. על כל פגיעה בדיני השוויון כאמור דלעיל. ב. על כל הפליה לרעה או מתן זכות יתר, בעקיפין או במישרין, ליחיד או לאגודות או לקבוץ של בני אדם, על שום השתייכותם לגזע או
ללאום, או בשל השקפות דתי ּות או צבע העור או המוצא העדתי".330 מנסחי חוק הלאום ימצאו עניין גם בסעיף 8 (3): "החוקים לא ישימו מעצור להתפתחותם החופשית
של המיעוטים הלשוניים והדתיים. בני המיעוטים יהיו חופשיים להשתמש בלשונם בבית, במקומות הציבוריים, בהוראה ובעבודת אלוהים. כל המחלל חופש זה יהא צפוי לעונש על פי החוק". חופש הפרט הוא עמוד תווך במסמך כולו, אך מוקדש לו גם סעיף ספציפי (9). 9 (1) "האדם זכות לו לחיים, לכבוד, לחופש ולביטחון אישי, וכן להכרה באישיותו בפני החוק." 9(2) "זכויותיו של אדם, אישיותו המשפטית, אזרחותו וקנינו לא ייפגעו מטעמים פוליטיים". סעיף 11 עוסק בענישה, וגם בו בולטת הרוח הליברלית: 11 (1) "לא יהא בישראל עונש מוות". 11 (2) "לא יהא אדם נתון לעינויים, למלקות או לעונש משפיל ואכזרי אחר, אחת... תכלית העונשים." 11 (3) "הנחקר לא יהא נתון ללחץ או לכפייה. המשתמש באמצעי כפייה ייענש כחוק". 11 (4) "כליאת אדם מתוך שלילת מגע עם סנגוריו או קרוביו או החזקתו במקום סתר, תהא בכל מקרה בלתי חוקית וצפייה לעונש על פי החוק".331 גם ביחס לפליטים פוליטיים (סעיף 13) ניכר מרחק רב בין התנהגות ישאל כיום להצעת החוקה הגורסת: "כל הנרדף על שום מלחמתו או פעולתו למען החופש, תהא לו זכות של מקלט בשטח ישראל".332 נושא חשוב לא פחות הוא "דת וחופש המצפון" (סעיפים 18־25). עוד בתת הסעיף 18(1) בולט ניגוד למגמת ההדתה השלטת כיום: "הדת וקיום מצוותיה יכולים להישען רק על ההכרה הפנימית והשכל, ולא על כפיה מן החוץ". בהמשך (5) מובהר היחס הראוי לדתות השונות בישראל: "המסד המוסרי וההיסטורי למדינת ישראל ואמונת רוב רובם של אזרחיה, תופשת במדינה מקום מיוחד בין האמונות הדתיות בעלות זכויות שוות". במילים אחרות – בישראל אין ליהדות כל זכות יתר ביחס לדתות האחרות. נוסף לכך יש גם מקום לחילוניות ואף לאתאיזם – 19 (1) "שום חוק ושום רשות ציבורית לא יכריחו אדם להשתייך אל קהילה דתית, או לקיים את מצוות הדת, אפילו הוא מחזיק בהם, או לקבל על עצמו עונש כל שהוא או מעשי תשובה בשל השקפותיו על
329 ד"ר יוחנן בדר עמ' 4. 330 שם שם 331 שם, שם. 332 שם, עמ’ 5.
96