Page 33 - 1943 הילל קוק
P. 33
כבני "אומה עברית" נפרדת שום זכות לאזרחות בארצות שבהן הם חיים. התנועה הציונית מאמינה ולוחמת לזכויות יהודים כאלה הרוצים לעבור לפלשתינה, לעשות זאת, אבל היא מאמינה גם ותילחם לאזרחות מלאה ושווה ליהודים בכל מדינה שבה הם חיים. בהתכחשות לזכות זאת של יהודי אירופה, מר ברגסון ושותפיו אינם מזיקים רק ליהודי אירופה, אלא בסופו של דבר ובאורח בלתי נמנע ליהודים בכל מקום, לרבות יהודי ארה"ב. עשיית צדק עם העם היהודי מחייבת הקמת מולדת יהודית, וכדי שמולדת זאת לא תהפוך לעוד מרכז פליטים זמני, מטרתנו חייבת להיות הקמת מדינה יהודית דמוקרטית בפלשתינה. אבל הדבר אינו משפיע על הנאמנות המדינית המוחלטת של יהודי אמריקה לארה"ב, יותר משהו משפיע על נאמנותם המוחלטת של יהודים בכל מקום אחר למדינות שבהן הם חיים. טענה אחרת היא בלתי אחראית כשם שהיא מסוכנת, והעמדת הפנים של מר ברגסון ושותפיו שהם מדברים בשם העם ה"עברי" של אירופה אינה אלא שרלטנות מדינית. יש בארץ זאת נציגים רבים של יהדות אירופה, אחדים מאורגנים בקונגרס היהודי העולמי, הנמצאים בעמדה, אם מישהו בכלל נמצא בעמדה, המאפשרת להם להביע את רגשות יהודי אירופה המושתקים; טרם שמענו שהם העניקו את תמיכתם או הכירו
במר ברגסון כדוברם.
... לסיכום, הועד העברי לשחרור לאומי מצדד ברעיונות, אשר, במידה שהם חדשים, הם מסוכנים; ובמידה שהם אינם חדשים, ארגונים מבוססים ומוכרים היטב פועלים עכשיו להגשמתם. הוועד מורכב מקבוצה קטנה, שהקימה את עצמה, בלא שום בסיס תמיכה דמוקרטי, והיא אינה אחראית בפני איש; היא קשורה בגורמים שגונו בכל תחומי החיים היהודיים, ומאמציה לקבל הכרה כדוברת יהודי אירופה ופלשתינה יכולים להוביל רק לבלבול ולנזק בכל הקשור לטובת
יהודי פלשתינה...
השגרירות העברית היא סיפור מורכב למדי, וברצוני להסביר כמה היבטים של הניסיון האמיץ של הילל בשנת 1944. בסוף שנת 1943, אחרי שנה סוערת של ניסיונות נואשים להציל יהודים, רעיונות ישנים שהיו טבועים במוחו של הילל קוק מאז הגיעו לארה"ב מפלשתינה בשנת 1940 החלו להתעורר שוב, וממגוון סיבות הוא החל לסכם את אירועי 1943 בתחושת תבוסה. למרות רצונו העז להגיב במהירות למצב הנורא באירופה, התברר שכל מאמציו להציל את יהדות אירופה היו כמעט לשווא. היות שהוא היה מסוגל להניע את דעת הקהל, שתרם לארגונו, הוא החל לחשוב על הדרך הטובה ביותר להשקיע כסף זה לטובת עתיד יהדות אירופה ופלשתינה. בעזרת ידידים, הילל רכש בראשית 1944 בית בוושינגטון והכריז עליו כ"שגרירות עברית." במאי 1944 הוא הניף את הדגל העברי הלאומי שנולד ועוצב בראשון לציון. לא קשה להבין את הסימבוליות שבצעד זה: לכל אומה יש דגל. נכון שבמשך אלפיים השנים האחרונות יהודים לא היו בדיוק אומה, אבל בחודש מאי 1944 בוושינגטון, מעמד זה עמד להשתנות עם נוכחות שגרירות עברית. נכון שיהודים לא התקיימו כישות פוליטית במשך אלפיים השנים האחרונות, אבל עכשיו היתה להם "ועדה עברית לשחרור לאומי." כתנועת שחרור לאומית, הם נהנו מהזכות לדרוש ייצוג
כאומה מותקפת על ידי שתי ממשלות: הגרמנית והבריטית.
רעיון השחרור הלאומי אינו זר לגמרי בקרב אומות מודרניות, אבל באשר ליהודים שלא היתה להם אומה במשך אלפיים שנים לפחות, התעוררה בעיה, כיצד להסביר ולהצדיק את צעדו האמיץ
31
