Page 37 - 1943 הילל קוק
P. 37
את הטעם הרע והגועל שחשתי באותו לילה, ואני חש עדיין, עקב המעשה המגעיל שנעשה בשם ארגון ציוני אמריקה. לסיכום, אני יודע שכציוני נבון ונלהב תבין את הנזק שנעשה לארגון ברמה המקומית והלאומית – אני בטוח שאתה מודע לפומביות שניתנה לכך בעיתוני ניו יורק
שלך בנאמנות ד"ר ברנרד ל. קאהן20
עניין אחר, שוב בתחומי הבנתו הכללית והפילוסופיה של הילל על אודות האומה העברית, נכון לעכשיו האומה הישראלית, הוא סיפורה הטרגי של הספינה אלטלנה. סיפורה מוכר לרבים: ספינה בבעלות אצ"ל, מלאה בני אדם ונשק, שהגיעה לחופי ישראל ביוני 1948, מיד אחרי הכרזת העצמאות בידיעה מלאה של ממשלת ישראל החדשה. מחמת בלבול מוחלט, נכון יותר, אי-הבנה מוחלטת, הספינה הופגזה על ידי צה"ל סמוך לחוף תל אביב. זהו סיפור עצוב שהילל שילם עליו מחיר כבד. רשויות מדינת ישראל עצרו אותו והיו מוכנות להרוג אותו. לטעמי אין ספק שהאירוע הקודר הזה היה פרי מוחו של בן גוריון, שהורה על הפגזת הספינה, מעשה שנראה כנקמה על מעשי הילל בארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה, ששמו למעשה ללעג ולקלס את כל מנגנון התנועה הציונית המבולבלת. כך קרה שבהגיעו סופסוף לישראל, הילל קוק, שנלחם
להצלת יהודי אירופה, נכלא בכלא ישראלי. אבל זהו אינו סוף הסיפור. להלן מכתב שהילל שלח מהכלא לעו"ד מקס זליגמן להסביר את נסיבות מעצרו.
מר מקס זליגמן עו"ד תל אביב
זליגמן יקר אודה לך אם תביא לידיעת הציבור כמה עובדות הקשורות להיבט המוסרי של מעצרי, שלא לדבר על החוקיות לכאורה של מעצרי, אם תקנות החירום הבריטיות יכולות להיחשב חוקיות בכלל, וככל שאפשר לכנות את המצאת ה"אישומים" ו"החשדות" חוק וצדק. מר שילר כלשהו, עיתונאי אמריקני, הובא בפני, לא על פי בקשתי, ואני הסכמתי מיד לשוחח איתו ולמסור הצהרה. מסרתי לו עותק של מכתב שכתבתי למר הפטמן שרובו פורסם בעיתון
"הבוקר." ההצהרה שמסרתי התבססה על מכתב זה. הריני להצהיר שלפחות 80% ממה שהוא פרסם אחר כך נכתב אחר כך, ומכיל בעיקר חידושים ופרשנויות נטולי קשר למה שאמרתי. בפרט אני מבקש להכחיש את ההצהרה שנמסרה בשמי שאני דרשתי לכאורה את התפטרות
מנחם בגין. זאת שטות שאין טעם לדון בה.
אני מבקש להדגיש שכמה שעות אחרי ביקורו של מר שילר, הועברתי מהסביבה הנוחה בקיבוץ, לבית סוהר שבו נכלאתי בתא בתנאים שהבריטים הכינו לפושעים ערבים. ביקשתי שיובא אליי
35
20 קאהן היה פסיכיאטר בצי האמריקני.
