Page 43 - 1943 הילל קוק
P. 43
שישראל נמצאת שם מאותה סיבה שצרפת נמצאת במקומה; צרפת היא אומה צעירה, ישראל היא אומה עתיקה. כפי שהדברים מתפתחים היום, יש בלבול בסוגיית הלאומיות הישראלית, שאיש אינו מזהה. אנשים מדברים על "ישראלים" ומשתמשים במילה "יהודים." סוגיה זאת של הזהות הלאומית הישראלית לא תעמוד במבחן הזמן. במוקדם או במאוחר, אנשים יתחילו להבין שהיהודים רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, והדבר יוביל לצרות. לדעתי, הראשונים לנטוש את ישראל יהיו היהודים האמריקנים, לא הגויים האמריקנים. יהודי אמריקה מתחילים להתעלם מישראל. בתקופת השואה, בעל העיתון "וושינגטון פוסט," יוג'ין מאייר, תקף אותנו (קבוצת ברגסון) כי הציונים הכניסו כל מיני רעיונות לראשו. הוא היה יהודי מתבולל, והציונים אמרו לו שאנחנו, אנשי הוועד הלאומי לשחרור לאומי, חושבים שמקומו של יוג'ין מאייר אינו בארה"ב, שעליו לצאת לפלשתינה, ומצחיק שאשתו, אגנס, שאינה יהודייה, היתה חברה בוועד החירום שלנו להצלת היהודים ב-1943. במידה מסוימת פרופסור ויימן צדק אולי שחטאנו בהקמת הוועד העברי לשחרור לאומי. אבל אני איני חושב שהוא צודק. אילו נקטנו צעד זה ב-1943, הוא צודק, אבל לא הקמנו את הוועד העברי אלא אחרי הקמת מועצת פליטי המלחמה ב-1944. לדברי ויימן, מועצת פליטי המלחמה היתה השיגנו הגדול ביותר. אני איני מסכים. המועצה היתה הישג גדול, אבל גם אסון. הם הפכו לפתע את היהודים ל"פליטים." באירופה שחטו יהודים, ובוושינגטון דיברו על פליטים. בשום אופן לא יכולנו לצאת נגד מועצת פליטי המלחמה; נלכדנו במלכודת. בינואר 1944, הזמן היה חשוב מכול, ולו ניסינו לתקוף את המועצה, היינו רק פוגעים באפשרות הצלת כמה יהודים. המועצה עשתה, במידה מוגבלת, ככל יכולתה. כאשר הגיע חודש מאי 1944, היינו במצב נואש. חשבנו שיהיה חיוני יותר לעשות את מה שעשינו בשאלה הגדולה ויסודית יותר של שימור מושג הלאום היהודי. כאשר מדברים על טבח אומה, מתכוונים לרצח נפשה של אומה גם כן, לא רוצחים את הגוף לבדו. והיינו חייבים לחשוב גם על העתיד, להציע תקווה כלשהי. עכשיו אתה חייב לשמוע על האכזריות והשיגעון שבהן אנשים תקפו אותנו. ידענו שייתקפו אותנו – לא היינו תמימים, אבל קיווינו להתקפה במישור הרעיוני, על תוכן; זה לא קרה מעולם. כאשר הוקם הוועד העברי לשחרור לאומי במאי 1944 בוושינגטון, התחלנו לדבר על אודות "העם היהודי" (בנקודה זאת שאלתי את ברגסון אם יש דבר כזה "עם יהודי."). והוא השיב: כמובן שיש עם יהודי, העם היהודי ההיסטורי; איני יודע בדיוק מה פירושו של "עם," יש הגדרות רבות למושג זה של עם. מה שאני מדבר עליו הוא העם היהודי, העם היהודי ההיסטורי, שהתקיים כלאומיות דתית ולא כמדינה דתית. כאשר יהודים חיו מחוץ לגבולות ארץ ישראל, סוגיית הלאומיות היתה שולית. יהודי היה שר או יועץ לסולטן או ראש ממשלה – כל היהודים היו זהים משום שלא היתה להם ריבונות יהודית. אחד היה טרוצקי, והאחר היה סתם פליט. כאשר הוקמה האומה הישראלית במאי 1948, תקופת מעבר החלה, והיה עלינו לעשות ככל יכולתנו האינטלקטואלית לכוון תקופת מעבר זאת. היה צורך לדון במהפכה שעבר העם היהודי. הזכות להגדרה עצמית ניתנה ליהודים שרצו בה, שרצו
להשתייך לאומה עברית או ישראלית, לאלה שרצו לחזור לישראל.
היות שחיינו בתקופת מעבר, בלתי אפשרי היה לשנות 1,900 של אורח חיים יהודי בהנהגה פתאומית של חוקים או חוקה. רבים אומרים על האנגלים למשל שאין להם חוקה, אבל אני
41
