Page 172 - Step and repeat document 1
P. 172
הבנתי את זה כשמת .אני לא זוכרת איך קראו לו ואף פעם לא
העזתי לשאול את ההורים שלי.
זמן מה אחרי שמת התחלתי לסמן על החזה בציפורניים שלי
חיקוי של הצלקת שלו ,בדיוק באמצע .הייתי עושה את זה לפני
השינה ,עירומה ,מרימה את הראש כדי להסתכל על הקו של
העור המגורה ,עד שהקו היה מתפוגג ואני הייתי נשארת עם
צוואר תפוס.
כשהיה חם מאוד אהבתי להיכנס לחדר שאמא שלי קראה לו
חדר "של רווקה" ,כי היה החדר הקריר ביותר בבית .זה היה
החדר היחיד שאף אחד לא גר בו ,כי אמא שלי השתמשה בו
כמחסן לספרים ולרהיטים ישנים .אהבתי את החדר הזה; אהבתי
להשתרע בעירום על הספה דמוית העור ,הקרירה תמיד ,להביא
מאוורר קטן ולקרוא כל אחר הצהריים .החברים שלי מהשכונה
ומבית הספר היו מבלים בבריכה אבל לי לא היה אכפת .בחדר
הזה התאהבתי נואשות בפעם הראשונה ,כשפגשתי את הלן
ברנס במהדורה מאוירת ישנה ומתפרקת של "ג'יין אייר".
שנאתי את האיורים .הם הראו את הלן מבוגרת בהרבה ממה
שהיה כתוב בספר ,ומשום מה הם הציגו אותה בלונדינית,
למרות שבספר לא הוזכר צבע השיער שלה בשום מקום .ידעתי
שהיא לא היתה כזו ,כי כל אותו הקיץ דמיינתי אותה על הספה
שנהפכה למיטת בית יתומים ,המיטה שעליה הלן ,השחפנית
והגוססת ,כה יפה ,מתה בשעה שאני אוחזת בידה.
הלן היתה דמות משנית בספר .ג'יין ,הגיבורה ,הגיעה לבית
הספר הנורא לגברות צעירות "ל ֹוו ּוד" ,ולא יכלה להתחבר עם
172
