Page 174 - Step and repeat document 1
P. 174
שבוע אחר כך הצעתי לחברה שנלך לבקר את מארה .רציתי
לפגוש את האח הגוסס כי חשבתי שאוכל להתאהב בו .אבל
כשפגשתי אותו ...הבחור בהחלט נראה חולה אבל הוא לא מצא
חן בעיני .בתקופה ההיא הייתי מבולבלת ,והגעתי למסקנה
שהרגיעה אותי :אני לא אוהבת חולים אמיתיים ,ולכן אני לא
סוטה .המחשבה הזו הצילה אותי מהאובססיה .שנה שלמה
בזבזתי את דמי הכיס שאמא שלי נתנה לי על ספרי רפואה יקרים,
כשהחברים שלי בזבזו את דמי הכיס שלהם על סמים .דבר לא
שימח אותי כמו הספרים האלו .כל הלשון הנקייה הזו כדי לומר
מוות .כל המילים הרפואיות ,היפהפיות ,חסרות המשמעות,
המילים הקשות ,זה היה פורנוגרפיה בשבילי .בשלב הזה כבר
היה לי ברור מה מחרמן אותי ומה לא ,ופיתחתי שעמום גדל
והולך כלפי הרומנים הוויקטוריאניים ,שאמנם הופיע בהם תמיד
איזה חולה ,אבל אף פעם לא היה ברור ממה בדיוק הוא גוסס.
השחפנים החלו להימאס עלי אחרי שהתגברתי על התאהבות
פראית באיפוליטו ,המתבגר חולה השחפת מ"אדיוט" ,שנמשכה
יותר משנה .רציתי פורנוגרפיה :דמויות חולים כמו הלן ,טאדז'ו*
או איפוליט היו ארוטיות ,מרומזות .והיו תמיד משניות .איפוליט
היה אידיאלי :יפהפה (דוסטויבסקי שם בפיו של הנסיך מישקין
את התיאור "היו לו פנים יפהפיים" שגרם לי לרעד) ,מתבגר,
בהחלט גוסס ועקשן ופגיע ורע .אבל הוא דיבר הרבה והתעלף
מעט :ואני התעייפתי מתיאורי החיוורון וההזעה והשיעול.
רציתי יותר פרטים ,רציתי סקס מפורש .הספרים הרפואיים
* דמות מהספר "מוות בוונציה" מאת תומאס מאן.
174
