Page 175 - Step and repeat document 1
P. 175
היו אידיאליים ,הם עזרו לי להגדיר את ה ֵפטיש שלי .קראתי
באריכות את תיאור המחלות הנוירולוגיות :העוויתות ,הפיגור
השכלי והשיתוק לא מצאו חן בעיני ,מערכת העצבים שעממה
אותי .האונקולוגיה ,במפתיע ,לא עניינה אותי כלל :הסרטן נראה
לי מלוכלך ,מוערך יתר על המידה בחברה ,קצת וולגרי (לגברת
המסכנה יש גידול ,אמרו הזקנות ...וגם אמרו תפוח אדמה!*)
והיו יותר מדי סרטים על חולי סרטן הירואים (אהבתי את
החולים ההירואים ,אבל לא את אלו שלא היו דוגמה לחיים).
הנפרולוגיה נראתה לי חסרת חן :זה ברור שאנשים מתים אם
הכליות שלהם מפסיקות לפעול ,אבל לי לא היה אכפת ,אולי
כי המילה "כליות" נשמעה לי נוראית .שלא לדבר על גסטרו,
כל כך מלוכלך.
ברור היה מאוד מה מוצא חן בעיני ,איפה נעצרתי ,וברגע
שגיליתי את תחום ההתמחות שלי הקדשתי עצמי לו בלבד :אהבתי
את חולי הריאות (שבוודאי הזכירו לי את הלן ,איפוליט וכל שאר
השחפנים) ואת חולי הלב .גם לזה היה צד וולגרי ,אבל רק אם
החולים היו זקנים (או מעל גיל חמישים ,כשהתחילו להתערבב
בכך זוועות כמו כולסטרול) .אם היו צעירים ...איזו אלגנטיות.
לרוב היתה המחלה סמויה מהעין .אם החולים היו יפים ,זה
היה סוג של יופי הרוס ,אבל סודי .לשאר המחלות היה תאריך
תפוגה ידוע :אבל אצלם זה היה אחרת ,הם יכלו למות בכל רגע.
פעם קניתי בחנות לספרי רפואה (כל המוכרים שם חשבו שאני
סטודנטית לרפואה ,וליתר ביטחון לא טרחתי לתקן אותם) דיסק
* תפוח אדמה ( — )La papaמשמש ככינוי לסרטן בספרדית של בואנוס איירס.
175
