Page 179 - Step and repeat document 1

‫בעצם החזה שלו‪ :‬צופה מזדמן היה רואה רק צלקת אחת‪ ,‬אבל‬
‫אני הבחנתי ביניהן‪ ,‬הראשונה שקופה‪ ,‬צרה‪ ,‬מוסתרת כמעט‬
‫לגמרי בתוך השנייה‪ ,‬בצבע ורוד עמום כאילו צוירה בלק‬
‫לציפורניים; האחרונה‪ ,‬רחבה יותר‪ ,‬ברוטלית‪ ,‬היתה כהה יותר‬
‫מהעור‪ .‬הצלקת שחצתה את גבו (הוא סיפר לי בפרטי־פרטים‬
‫על הליך היווצרה הכואב) היתה ענקית‪ ,‬מגושמת‪ .‬הצלקות‬
‫הקטנות על הבטן‪ ,‬מוצנעות ומפוזרות באקראיות‪ .‬העור בחלק‬
‫הפנימי של המרפק היה מלא סימנים‪ ,‬כמו של נרקומן‪ .‬היתה‬
‫עוד צלקת‪ ,‬שקע כהה בצד הימני של הצוואר‪ .‬כל כך הרבה‬
‫צלקות‪ .‬והנשימה הכבדה‪ ,‬והשפתיים הענקיות שנצבעו לפעמים‬

‫בכחול ממש כמו צבע העיניים שלו‪.‬‬
‫אפשר היה לשמוע את המחלה שלו בשאיפות הפתאומיות‪,‬‬
‫כשנשאר בלי אוויר לדבר‪ ,‬בהתקפות השיעול הליליות שהיו‬
‫משאירות אותו חיוור ורועד‪ .‬הוא הרשה לי תמיד להצמיד את‬
‫הראש לחזה שלו כדי להקשיב‪ .‬פעימה רגילה מורכבת משני‬
‫צלילים‪ ,‬פתיחה וסגירה‪ .‬הפעימות שלו היו מורכבות מארבעה‬
‫צלילים‪ ,‬מסוג של דהרה‪ ,‬מאמץ נואש‪ ,‬שונה‪ ,‬לא טבעי‪ .‬זה החמיר‬
‫אם שתה קפה‪ .‬הלב היה נבהל ממעט קוקאין‪ .‬הרבה פעמים הוא‬
‫התעלף ואני המשכתי להקשיב בסטטוסקופ‪ ,‬מבועתת ומרוגשת‪,‬‬
‫עד שהלב התאושש וחזר לסוג של קצב נורמלי‪ ,‬והוא היה‬
‫מתעורר‪ .‬יכולתי להעביר שעות כשהראש על החזה שלו‪ ,‬ואחר‬
‫כך‪ ,‬מרוגשת‪ ,‬הייתי מנשקת ומחבקת אותו כמעט באלימות‪.‬‬
‫הצחוק שלו וההיעזבות שלו הדאיגו אותי‪ ,‬כי לפעמים‪ ,‬בתדירות‬
‫הולכת וגוברת ככל שעבר הזמן והאינטימיות שלנו גדלה‪,‬‬
‫היה לי ברור שאם אקשיב עוד שנייה אחת‪ ,‬אני עלולה להרוס‬

‫‪179‬‬