Page 202 - Step and repeat document 1
P. 202
לי תמיד קשקוש אחד גדול ,ובכל זאת היה נחמד לצפות בה
מוציאה את החפיסה מהתיבה הבלויה ,טורפת את הקלפים,
מניחה כמה על השולחן ,מסובבת אותם לכאן ולשם ,מזיזה
אותם ממקום למקום .חלק מהציורים על הקלפים היו מסקרנים
למדי .מדי פעם היא היתה נושאת את עיניה מהקלפים ונועצת
בי מבט מעט חשדני .אבל מה שלא יהיה הדבר שהקלפים סיפרו
לה עלי ,זה נעשה ללא הסכמתי.
סימוני היתה אומרת שיש לה שורשים צועניים .לא יודע אם
זה נכון .אם להודות על האמת ,היא היתה די משוגעת .אולי
תבקשי מהדודות שלך שיפסיקו להציק לכל מי שעובר בלארג ּו
ד ּו ָמשאד ּו ,אמרתי פעם אחת לצוענייה בעיני עצמה .הן לא
הדודות שלי ,היא ענתה.
הסיפור שלנו היה סיפור עצוב .לא נפרדנו ביחסים טובים .אני
נושא בחלק מהאחריות ,אבל סימוני היתה כל כך דרמטית .הכול
היה רציני ,הכול היה כן או לא ,שחור או לבן .לא היה אצלה
אמצע .נודע לי בחצי אוזן ,כעבור שנים ,על מותה בתאונת
דרכים .זה כנראה קרה זמן לא רב אחרי שנפרדנו .היא היתה
עדיין כל כך צעירה .אני לא נוהג להרהר באירוע הזה ,זה לא
עושה לי טוב ,אבל החזרה ללארגו דו משאדו (נהגנו לפקוד את
"הפונדק הפורטוגלי" ,היינו קונים תמיד ְספיחה וטבולה אצל
הערבי ב"גלריה קונדור" ,היא אהבה לקנות חצאיות אינדיאניות
בבוטיק " ָמא ּו ַקנטיני ּו") מכווצת לי משהו בלב.
הגשם מציק .הגרב הספוג בתוך הנעל מעיק .אני מחכה
עד שאכנס לבניין שבו אני אמור לאסוף את המסמכים .היה
אפשר לפתור את העניין של המסמכים בדרך אחרת ,אבל אני
202
